מאות אברכים, בני ישיבות,בעלי בתים ואוהבי תורה, השתתפו ביום חמישי האחרון של שנת תשפ"ב בעצרת זיכרון מספד והתעוררות ככלות השלושים להסתלקותו של רבן של ישראל, מרן ראש הישיבה, רבי שלום הכהן זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ונשיא מועצת חכמי התורה.
ביום השלושים לסילוקו של צדיק, נערכה ביוזמתו של חה"כ הרב משה אבוטבול יו"ר השדולה למען השבת, עצרת מספד מרכזית בהיכל בית המדרש הגדול ''ממזרח שמש'' בקריה החרדית, בראשות רבנים וגדולי תורה שליט"א, אליה הגיעו מאות מתושבי העיר בכדי להשתתף בעצרת המספד.
את העצרת פתח חה"כ הרב משה אבוטבול שהביע את תחושת הכאב של עולם התורה לכל שדרותיו על הסתלקותו של מרן ראש הישיבה זצ"ל, שהיה לכולנו למגדל אור של תורה ועבודת ה'. מרן רבינו הרב עובדיה זצ"ל התבטא עליו "פה קודש'", ומי לנו מילים אלו להבין איזה אבדה גדולה לדור שלנו, עם הסתלקותו.
בהמשך דבריו סיפר על פעליו של מרן זצ"ל להקים עולה של תורה בבית שמש, על העידוד הרב שנתן לכל ראש ישיבה וראש כולל בבית שמש להקים היכלי התורה, לא להסתפק במה שיש, אלא להוסיף עוד ועוד, להגדיל תורה ולהאדירה.
הגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט"א, רבה של בני ברק, וגיסו של מרן זצ"ל, אמר במשאו "נמצאים אנו בימים אלו, בוודאי שרוצים אנו סנגור טוב שיהיה לנו בשמים, ומי יכול להיות סנגור טוב יותר מאשר מרן חכם שלום זצ"ל, אך השאלה המתבקשת היא - איך אנחנו עושים זאת שהוא יהיה הסניגור שלנו".
"עלינו לקבל על עצמנו להתחזק בלימוד התורה. אני רואה כאן באולם הרבה בני תורה, צריכים מאוד להתחזק, היום מכניסים טלפון לבית המדרש, לא מדבר על טלפון טרף שבוודאי אסור ומסוכן, אלא אפילו טלפון כשר, איך אפשר לעשות את התורה קרעים קרעים. יש כוללים שיש במשרד מקום לשמור את כל הטלפונים, אם יש טלפון חירום קוראים לאברך, אבל סתם כך ללמוד ולהפסיק בשביל טלפון, זה ממש ביטול תורה".
"אי אפשר שלא לכאוב על נגע הטלפונים הפסולים שהורסים מגוף ועד בשר, שורפים נשמות טהורות, צריך לברוח מכך כמו מאש. אין תירוצים של פרנסה, זה לא תירוץ, אדם לא יכול למכור את כל היהדות שלו בשביל כביכול פרנסה. הרבה דרכים למקום. אכן קשה מאוד לצאת מהבוץ הזה, אבל אין לנו ברירה, מי שרוצה לשמור על עצמו ועל ילדיו צריך פשוט לשבור את המכשיר, "הסירו את אלוקי הנכר אשר בקרבכם".
הגאון רבי יעקב כהן שליט"א, ראש ישיבת 'נזר התלמוד', ובנו של מרן זצ"ל, אמר בדברי המספד "אבי זצ"ל היה אומר לפעמים, מגיעים ללוויה, להספד, ושומעים סיפורים על המנוח, ואם זה רב גדול שומעים על מסירותו לתורה ועוד סיפורים יפים, אבל מה לנו יוצא מכל הסיפורים האלו, ההספד לא נועד בכדי לשבח את המנוח, אלא בכדי בכדי לעורר את הציבור, מה אנחנו יכולים ללמוד, איזה דברים יכולים אנחנו להתעורר ולקחת עמנו".
"פעם כאשר אבא רצה לתת לנו מושגים בלימוד, סיפר כי בימי בחרותו עשו לו מבחן סיכה על מסכת יבמות. מבחן סיכה זה נקרא שפותחים דף גמרא, מצביעים על נקודה בתוך הדף, ושואלים מה כתוב במקום הזה עוד עשרים או שלושים דף. לאבא עשו מבחן כזה, פתחו לו דף נ' במסכת ושאלו אותו מה יש עוד 80 דפים, זה כבר אחרי סיום המסכת, זה בחלק של המפרשים, ואבא ידע להשיב כי יש שם מהרי"ץ חיות המסביר תוספת בתחילת המסכת.
"הריכוז אצלו היה מבהיל, יכולנו לעמוד מולו, אפילו לעשות רעש, אבל הוא היה בריכוז בתוך הלימוד, לא הרגיש כלום מה שקורה בחוץ. ככלל היה אומר לנו כי מעולם לא יצא מהבית בלי לתכנן לפני כן באיזה נושא בסוגיה הוא רוצה להעמיק בדרך, בכדי לשמור על קדושת עיניו ומחשבתו כשהוא הולך ברחוב. אבא סיפר כי בנעוריו עבד לרכוש את הריכוז עד שקנה זאת כקנין נצח לכל החיים.
"לכן לא קל לחכות את הליכותיו המופלאות, אבל לפחות שתהיה לנו נגיעה בקצות דרכיו, אם לא ריכוז כל היום, לפחות לתכנן דקה של ריכוז, ואח"כ להוסיף עוד דקה, מי שמתרגל לכך רואה שזה עולם אחר לגמרי".
הגאון רבי ינון רביב שליט"א רב ביהמ"ד 'היכל יוסף' רמב"ש, וראש ישיבת פנמה, אמר "כשעומדים אנו ומתבוננים בהליכותיו בקודש של מרן ראש הישיבה זצ"ל, נפעמים אנו לגלות כי בכל נקודה בעבודת השי"ת היה מיוחד שבמיוחדים, אם זה בתורה, אם זה בתפילה, אם זה ביראת חטא, בחסד, באהבת ישראל, בזיכוי הרבים, והרשימה עוד ארוכה. בכל נקודה ונקודה הוא היה מיוחד שבמיוחדים, וזה מבהיל אותנו לחשוב על האבדה הגדולה שיש לנו בסילוקו לעולמי עד".
הגאון רבי שלמה גבאי שליט"א, ראש כולל 'אוהל אברהם' אמר "אנחנו עומדים ושומעים ונפעמים ממסכת חייו בקודש של מרן ראש הישיבה זצ"ל, פאר הדר ותפארתו, סיפור רודף סיפור, עוד לימוד ועוד הנהגה טובה, ואנו למדים על יהודי שחי כביכול עמנו אך כלל לא היה עמנו, אלא היה עבד ה' בכל הליכותיו, חייו היו מקשה אחת של "דע לפני מי אתה עומד", בכל מקום ובכל זמן, הקב"ה לנגדו, והוא חי כך תשעים שנה, עבד מלך".
הרה"ג רבי דוד בן שמעון שליט"א, איש אמונו של מרן זצ"ל, סיפר סיפורים נפלאים מתוך הקודש פנימה, ובין היתר סיפר: "שבת קודש הייתה משוש חייו של מרן זצ"ל, כל ימיו היו קודש סביב שבת מלכתא, מזה כשבעים שנה מדי שבת בשבתו היה מוסר שיעור במשנה ברורה הלכות שבת, שיעור במנחת חינוך, כאשר קרא הוא לציבור לנצל כל רגע של שבת, "כל רגע של שבת זה אוצר", היה אומר.
"כאשר נפטר הגאון רבי שלום לופס זצ"ל רבה של עכו, הספידו אותו רבנים וראשי ישיבות, רובם דיברו על הנושא של השכמת הנץ שהיה מיוחד בכך, אבל מרן זצ"ל כאשר עלה להספיד אמר: "דיברו כאן על מעלת הנץ, אבל ברצוני לעלות נקודה חשובה, הרב לופס היה מגיע בחודש אלול לישיבת פורת יוסף וכך במשך שנים רבות. אני זוכר כי באחד הימים הביאו לו לאכול ארוחת צהרים, הגישו לו מנה של בשר מכובדת, אך הוא סירב לאכול אותה, שאלתי אותו לפשר הסירוב, והרב לופס הסביר לי - אם אני אוכל מנה שכזו ביום חול, במה אוכל לכבד את שבת קודש?!"
את משא הנעילה נשא גאון רבי דוד כהן שליט"א, מרא דאתרא 'ממזרח שמש', ובעל 'אור ההלכה', באומרו בתוך משאו: "אנחנו התכנסו כאן לעצרת מספד על מרן זצ"ל, אנחנו שומעים סיפורים מופלאים ממסכת חייו בקודש, על ההתמדה, על הגאונות, על הדקדוק במצוות, על מסירות הנפש, אבל אל לנו לשכוח את המטרה, לא באנו לכאן בכדי להשמיע קריאות של התפעלות, אלא רק בכדי ללמוד מהליכותיו, מה אנחנו מקבלים על עצמינו לאור מה שאנחנו שומעים על מרן זצ"ל.
"שמענו הרבה, והמסר שאני לוקח מהסיפורים האלו הוא דרכו של מרן, למרות שהיה בגיל גבורות ואפילו הגיע לגיל תשעים, אבל לכל אורך הדרך לא היה זקן ולא התאונן שאין לו כוח, אלא נשאר צעיר ורענן בעבודת הקודש כמו והוא נער צעיר. הוא יכל לתת לעצמו הנחות, אבל הוא לא הסכים, תמיד מתוך רעננות ולהט קודש".
באדיבות שמואל לסרי, דובר ח"כ משה אבוטבול