בפרשה מופיעה רשימה ארוכה של בהמות, חיות, עופות ושוכני ים. יש מתורים ויש אסורים.
החסידה מוזכרת כעוף האסור באכילה (דברים, י"ד, י"ח).
הגמרא (חולין, ס"ג.) עומדת על פשר שמה של החסידה. אמר רב יהודה: השם האמתי של החסידה הוא 'דיה לבנה', ומדוע היא קרויה בתורה חסידה? לפי שהיא עושה חסד עם חברותיה, שהיא מחלקת להם ממזונותיה. יצוין כי גם בלטינית קרוי עוף זה 'אוויס פיה" - העוף החסיד.
אגב, ישנו בעל חיים נוסף שמשתף אחרים במזונו - העכבר. בירושלמי (בבא מציעא, פרק ג', הלכה ה'), נאמר, כי כאשר מגלה עכבר אסם תבואה וכיוצא בו, הוא מזדרז לקרוא לחבריו שייהנו גם הם מן הסעודה הדשנה. אף על פי כן, לא כינוהו חסיד, אלא אדרבה, הירושלמי אומר כי לפיכך העכבר הוא רשע. העכבר הוא בעל החיים היחיד שזכה לכינוי נורא זה. וכל כך למה? מפני שהוא מתנהג כמו החסידה! היא זכתה לתואר הדור והוא קרוי רשע. למה?
אמר האדמו"ר מגור, בעל 'חידושי הרי"ם' (ליקוטי הרי"ם, פרשת שמיני): אכן שניהם קוראים לחבריהם, אך יש הבדל ביניהם. החסידה קוראת לחברותיה לאחר שליקטה את חלקה והביאתו לקינה. ממנתה שלה היא מתחלקת עם חברותיה ומצטמצמת במזונה כדי להיטיב להם. העכבר קורא לחבריו על חשבון אחרים... שיחגגו על חשבון בעל האסם האומלל. זוהי רשעות ולא מעשה חסד.
כאשר אדם גומל חסד עם אחרים, עליו להשגיח שמעשיו יהיו על חשבונו ואל על חשבון אחרים. על יהודי בעל חסד גדול שכל ימיו טרח בנישואי יתומים ואלמנות, מספרים שהיה מקפיד לערוך את שמחת ה'שבע ברכות' שלהם בשעות מוקדמות, כדי שחלילה לא יהא תינוק מתעורר באישון ליל מפני השמחה הבוקעת.
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ע"ב, אב תשע"ג, עמ' 215-216.
