ששון אהוב ליבי.. נשמתי. אל תחשוב ששכחתי.. הכל בסדר.. לעולם לא אשכח אותך.. לפעמים קצת קשה לשמור על קשר.. אבל תמיד אהיה שלך.. ששון..עברת לילות ללא שינה בשוחות.. ימים אנסופיים בשטח.. טרורסטים ניבזים ניסו להפיל אותך.. עברת מלחמות .. אירועים קשים לתפיסת מחבלים רצחניים.. אבל אתה חזק.. המשכת לקום על הרגלייך כל פעם מחדש.. ניצב ראשון מול התופת כל פעם מחדש.. כלום לא שבר אותך.. צעדת בואדיות מרופשים ורצת בשדות מוקשים.. השלכת את גופך הצעיר אל קו האש כדי להציל את חבריך ונלחמת בבני עוולה שניסו להרוג אותנו.. ראית את חברך נפצע ובכל זאת נכנסת ללא היסוס כדי להצילו.. וקיבלת את עיטור האומץ.. נתת את את השנים הטובות והיפות ביותר של חייך למען מדינתינו. ששון יקר שלי.. הותרת משפחה אחים ילדים נכדות וחברים כואבים.. חלומות שלא התגשמו.. למרות ששלושים שנה עברו.. אין נחמה.. חיית באומץ מתמיד ומתת על קדושת השם. יום הזיכרון ה- 30 הוא עוד יום בשבילנו להנציח אותך.. אתה בתוך ליבי נשמתי בכל יום. קשה להכיל את הימים האלה ובכל יום מתמודדים עם החוסר.. הזכרונות החלומות שהיו לנו .. ששון ..יש לנו כמו שאתה בודאי יודע.. שתי נכדות נסיכות תבל ומיטב... שהן עוזרות לי לקום כל פעם מחדש. חבל לי שהן לא זכו להכיר אותך.. כמובן לירון גיא ואביב לא מרפים ודואגים לי מאוד.. ששון אהוב שלי מתגעגעת ומלאת תקווה שהמשיח יבוא ותחזור אלינו .. ששון אהוב ליבי..חבר ילדות שלי מחבקת אותך עד אין סוף.. אזכור ולא אשכח עד נשימתי האחרונה.. יהיה זכרך ברוך.
בתמונה ששון מורדוך ז"ל. ארכיון באדיבות המשפחה