בפרשה מסופר על שבירת לוחות הברית על ידי משה רבנו לאחר שראה את בני ישראל עובדים לעגל הזהב. לאחר מכן חזר משה אל ה' לצורך מתן לוחות שניים.
"ויאמר ה' אל משה: כתוב לך את הדברים האלה, כיעל פי הדברים האלה כרתי ברית אתך ואת ישראל" (שמות, ל"ד, כ"ז).
כות בעל ה'משך חכמה', כי היה הבדל מהותי בין הלוחות הראשונים לבין הלוחות השניים. על הלוחות הראשונים כתב ה' מעצמו וחקק את האותיות שתהיינה נראות משני הצדדים. לעומת זאת, על הלוחות השניים נצטווה משה לכתוב וה' רק חקק את האותיות.
את שורש ההבדל, הוא מסביר, כי לפני שחטאו ישראל בחטא העגל, ניתנה להם התורה ללומדה ולא היו צריכים לעמול בה, אלא היו לומדים, מבינים וזוכרים. ברם, לאחר חטא העגל, השתנה אופן קבלת התורה. תחילה צריך האדם לעמול בתורה ולזכך את מידותיו. עובדה זו באה לידי ביטוי בכך שמשה נצטווה לכתוב בעצמו את האותיות, ורק אחר כך חקק אותן ה'. כי האדם צריך לעמול בתורה בכל מאודו, ואז ה' עוזרו וחוקק את לימודו על לוח ליבו. "כי כעת צריך כל אדם ליגע לזכך חומריותו בתכונות נפשו במידות ישרות וטהרות, גם לעמול על לימוד התורה ולהשחיר פניו כעורב... והחקיקה מזה ומזה, שזה היה עניין ניסי ונפלא... זה היה מפועל אלוקי כדי להראות שהחומר צריך האדם לזכך אותו וצריך האדם להכנה, ואחר כך לחקיקה מצד עזר הקדוש ברך הוא".
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך מ"ב, אדר א' תשע"א, עמ' 157.
