"זכיתי להיות חלק מקבוצת הכדורגל הראשונה לילדים בבית שמש. שנת 1991, ביוזמה של אנשים טובים מהעיר. להובלת הפרויקט היה נחוץ אדם שהוא מנהיג, משכיל, כריזמטי מבין בכדורגל ומעל הכל איש חינוך. אלי כהן.
יסודות החינוך שלושה הם. אהבה, גבולות ותוכן.
לכל דור יש את ביטויי האהבה שלו. המשותף לכל הדורות שלעולם צריך שהילד, התלמיד, החניך יחושו שאוהבים אותם.
לעיתים זה נעשה עם מילים. לעיתים ללא מילים כלל. בקריצה, ברמיזה במחוות קטנות אך הכלל הוא שהילד צריך להרגיש במודע שאוהבים אותו.
לנהל קבוצה עם עשרים ושניים שחקנים שרק אחד עשר משחקים ולתת לכל אחד תחושת חיבור ושייכות זו כמעט משימה בלתי אפשרית.
אלי סחף אותנו מהרגע הראשון. סמכנו עליו, האמנו בו ונלחמנו עבורו.
"הניצחונות עליכם – ההפסדים עליי" – היה נוהג לומר לנו. בעולם לא נקי מאינטרסים וגחמות אישיות היה בולט מעל הכל היושר האישי והמקצועי שלו – מי שטוב שיחק. ומי שלא – קיבל את זה באהבה.
אלי לימד אותנו גבולות. בעולם בו משמעת היא כמעט מילת גנאי, אלי הקפיד על משמעת ברזל. התמדה ועקביות. אם היה צריך לתרגל שיטה עשרות פעמים, לא נמנע מכך עד שהבין שכולם מבינים.
בשנת 91 כמעט ולא היו חוגים בבית שמש, לא סדנאות והרשתות החברתיות היחידות היו הרשתות באצטדיון העירוני. אלי בדק את התעודות שלנו פעמיים בשנה ולא אחת קרה שתלמיד שקיבלו נזיפה או הערה ישבו בספסל למשחק או שניים.
מלבד תכנים הקשורים לכדורגל אלי הטמיע בנו יסודות וערכים לחיים. הביא מושגים מחיל האוויר ולא הרפה משיח על יושר, מנהיגות ואמונה בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה".
לא בכדי זכה אלי לחזור בתשובה שלמה וללמוד לעומק סוגיות מורכבות וסבוכות.
בלוויה ניגש אליי אחד הרבנים שלימד את אלי ואמר לי שבשיעורים שאלי היה נוכח הוא היה מתכונן בצורה אחרת. חריפות מחשבה, ידע ובקיאות עצומים כאחד האברכים ממש כדברי הרב.
מילותיו האחרונות למשפחות היו "שמרו על האחדות והאהבה ביניכם שהיא הבסיס לכל- שמרו על שבת קודש שהיא מקור הברכה ושמרו על כשרות המאכלים הנכנסים לפיכם" ובכך הפקיד אלי כהן האהוב והיקר את נשמתו לבורא".
יהי זכרו ברוך.