הבוקר (יום ד') התקיים  בבית הספר ברנקו וייס, טקס לזכרו של יצחק רבין ז"ל, במלאת 19 שנה להירצחו

הטקס התקיים באודיטוריום בית הספר. השתתפו: ראש העיר משה אבוטבול, סגני ראש העיר מאיר בלעיש ושמוליק גרינברג, הרב משה סויסה, הגב' עליזה בלוך, מנהלת רשת ברנקו וייס, חיים הרוש, מנכ"ל החברה הכלכלית ועוד.
את הטקס הממלכתי הנחה יהודה גור אריה. הטקס החל בשיר מפי תלמידים.
מר יצחק משעלי הקריא פסוקי תהילים, ומר דוד לוק בקולו המרגש הקריא את תפילת 'אל מלא רחמים'.


ראש העיר משה אבוטבול ושאר קברניטי העירייה


ראש העיר משה אבוטבול אמר בדבריו: "היום הוא יום עצוב למדינה ולדמוקרטיה. ביוםנמהר נעשה פשע בישראל שלא הכרנו, ראש ממשלה יהודי נרצח בידי יהודי. יצחק ז"ל נרצח בתוך עצרת השלום מה שהפך את הרצח ליותר מצמרר. הרצח אמור להדהד לנו כחברה מאחר שרוצח שפל רצח את אושיות הדמוקרטיה. קדמה לרצח הסתה גדולה, והיום אנחנו מבינים שההסתה לא נותרה בחלל ריק, אווירת ההסתה והשנאה הובילו לדרך קצרה של רצח ראש ממשלה. אני מבקש תלמידים יקרים כי תיטיבו לכבד את הזולת והשונה, מאחר ורצח רבין הפך למקור השראה לסובלנות, לימוד, חינוך ומה מותר ומה אסור."

עליזה בלוך:
היום מציינת החברה הישראלית בכלל ובבתי הספר שלנו בפרט 19 שנים ליום הזכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. ב-19 השנים האחרונות מתנהל דיון ציבורי רחב על משמעות היום ומטרותיו.
מעבר לאירוע שהוא אבן דרך משמעותית בהיסטוריה הישראלית שלנו, אני חושבת שהעיסוק ביום הזה הוא עוד הזדמנות לברור משמעותי עבורנו תושבי העיר בית שמש באיזו עיר אנחנו רוצים לחיות? ויותר מכךאיזו חברה אנחנו מייצרים לעצמנו ולילדים שלנו?
כמי שחיה בעיר הזו ומגדלת בה את ילדיה, אני מאמינה בכל ליבי במקום הזה.
כמה אנחנו באופן אמתי, מבינים שהחברה הישראלית היא פסיפס רחב, צבעוני ומגוון בהשקפות עולם, תפישות דתיות, פוליטיות וחברתיות, מצב כלכלי ועוד.
כמה אנחנו מבינים שהפסיפס הזה הוא הכרחי כדי שנוכל להתקיים בו לא כסיסמא אלא, כדרך חיים.
העיר שלנו עלתה לכותרות והפכה שלא בטובתנו לדוגמא לשנאה להתנכרות, למאבקים, לחוסר סובלנות, לדחיפות, ליריקות, צעקות במגפונים, חומות בתוך בית הספר ומה לא?
הכי עצוב שכל צד ברור לו שהוא צודק ואם הצד השני היה משתנה ועושה את מה שאני מצפה ממנו הכל היה נראה אחרת, אף אחד לא לוקח אחריות. וביחד אנחנו מיצרים קושי גדול. אני רוצה לבקש מכל אחד מאתנו  התלמידים והמורים לראות במה הוא תורם להכרות, להכלה ולכבוד. לא כי השני צודק או לא צודק, כי אני רוצה להיות בסדר. שכל אחד ישאל את עצמו מתי לאחרונה הוא ניהל שיחה עם אדם חרדי.
ולמנהיגות העירונית אני רוצה לקרוא מפה ולומר: עליכם לקחת אחריות ולעשות הכל, אבל הכל, כדי לייצר מקום שכולם מרגישים בו בבית, גם דברים אישיים וגם דברים שיש בהם נראות גדולה, אין קידוש ה' גדול מזה. הציבור החרדי אכן ניצח בבחירות ועליו מוטלת אחריות גדולה כמי שמוביל את השלטון בעיר לקחת מנהיגות ולייצר שיח מכבד שמייצר שוויון, הציבור החילוני יצטרך להכיר יותר ולנהל פה חיים של תושבים שמרגישים בטוח בעיר שלהם.
אני חושבת שזה היום לקחת את המושכות בעיר ולבנות עבור כולנו עיר שנרצה לחיות ולגור בה. אי אפשר לראות משהו חיובי ברצח ראש ממשלה, ההצדקה היחידה ליום הזיכרון הזה שנלמד ממנו ולא ניתן להיסטוריה לחזור."


מנהלת רשת "ברנקו וייס" הגב' עליזה בלוך


אבי אור, מנהל ברנקו וייס:
"כאשר נשפך דם, עיני האדם רואות אדום, רואות את הדם השפוך, כאשר לב האדם נשבר, אלוהים לבדו חולק בכאב.
רצח יצחק רבין בוצע ע"י אדם אחד שלקח את החוק לידיו, אך לא רק הוא אשם. כאשר אני נמצא בחברה בה מותר לומר מילים מסוכנות כמו: בוגד, רוצח, על אחר שמשרת את המדינה בתפקיד הרם ביותר וזאת רק משום שדעותיו שונות מדעותיי ואני נוכח ושומע ואוזניי לא נקרעות ונחרשות למשמע המילים המסוכנות, אני חלק. אני חלק כל עוד איני זועק די לאלימות.
המילה סובלנות היא נגזרת מהמילה סבל, כאשר אני חי בחברה, טבעי הדבר שלא כולם יחשבו כמוני. לא כולם יאמינו במה שאני מאמין, לא כולם ירצו לעשות את מה שאני עושה. אך אם אני חפץ להיות חלק מחברה אני חייב לסבול את האחר למרות הקושי שבדבר. כי אני מבין שגם האחר סובל את דעותיי גם אם אני בטוח שהאמת מצויה באמונתי. אם אינני מסכים לאחר, אני יכול לנהל דיאלוג אם אני יכול למחות אך איני יכול להסיט לאלימות. ברגע שאני אומר על אדם מסוים בוגד רוצח אני מסית לאלימות ומתיר את דמו.
בחיינו, אנו עומדים בפני דילמות כאלו יום יום. בכל רגע נתון אני עלול לקבל מאחת הקבוצות שאני חבר בה בוואצאפ הודעה מעליבה אלימה על אדם אחר, כאן השאלה מה אנחנו עושים עם זה? מתעלמים, צוחקים, בוחרים צד או שזועקים את כאבו של הנפגע? מי שלא זועק את כאבו של הנפגע, הוא חלק מהפגיעה. מי שלא מפסיק את האלימות אז הוא שותף. אלימות מילולית אינה קלה יותר מאלימות פיזית. לא לחינם אומרת הגמרא: "נוח לו האדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים".
שנזכה לבנות חברה בה ללבבות אחינו שלמים, ונפעל בצורה אקטיבית למניעת שבירת לבבות".


מנהל בית הספר מר אבי אור


אכן, יום רצח רבין הוא יום בו מלמדים בבתי הספר ברחבי הארץ והעיר על ערך האדם, סובלנות, קבלת השונה, ואלימות מילולית ופיזית מהי.
המנהלים עליזה בלוך ואבי כהן הטיבו לחדד את הנושאים באופן מאוד מותאם לרוח הזמן התקופה ולתלמידים, מאחר ולפני 19 שנה תלמידי ביה"ס עדיין לא נולדו.
יהי זכרו של יצחק רבין ברוך.