"לפני שנתיים וחצי התקשרה אלי עליזה בלוך וביקשה ממני להצטרף אליה למסע המטורף הזה שנקרא העיר בית שמש. לי בטוח לא היה מושג לאן אני נכנס ואני חושד שגם היא לא הבינה עד הסוף את המשמעות של הדבר הזה. בשנתיים וחצי האלו הספקנו להקים קואליציה מקיר לקיר להעביר שלושה תקציבים לבנות את ההנהלה המקצועית של העיר מחדש ובכל יום לגלות אתגר חדש שעוד לא הכרנו או חלמנו שקיים. אני זוכר את הרגע שנכנסתי לחדר יום אחרי שאיתמר נכנס לתפקיד ואמרתי יש איזה עטלף בסין וזה נראה לי הולך להיות עניין גדול והיה נדמה לי שלא יכול להיות שאפשר להוסיף עוד רובד מורכבות למציאות הזו ולהמשיך לתפקד וזה כשעוד לא הבנו בכלל על מה מדובר ולאיזה סדר גודל של אירוע אנחנו נכנסים. שנתיים וחצי שאין ממשלה וכל הפקידים מבינים מאוד לליבנו אבל אומרים שללא תקציב מדינה הם לא יכולים לעזור.
בשנתיים וחצי האלו למדתי להבדיל בין חסידויות שלפני כן לא ידעתי שהם קיימות, ולהכיר ייעודי קרקע בצבעים שאפילו בטמבור עוד לא שמעו עליהם. מסתבר שלעבוד בשלטון המקומי זה גם להסתובב במשרדי הממשלה אבל גם ואולי בעיקר בבתים של תושבים זה להתעסק בבנייה של מחלפים ואזורי תעשייה במאות מיליונים אבל גם ולפעמים בעיקר בעץ שחוסם את הכניסה הנגישה לגן ילדים או במישהו שזרק את המפתחות של האוטו לפח הטמון ואין לו איך לחזור הביתה. שלטון מקומי זה לתכנון עשור קדימה אבל להבין שהיום יום קריטי לא פחות. שלטון מקומי זה להיות אשם בהכל לבד אבל לחלוק את הסמכות עם לפחות שניים שלושה משרדים בכל נושא.
אומרים שבלשכות סופרים את השנים בשנות כלב וכל שנה היא עמוסה כמו שבע אז אני לגמרי מרגיש שעברו ארבע עשרה שנה והם היו בעיני כימים אחדים. שנים שגדלתי ולמדתי בהן כמו שלא הייתי יכול ללמוד בשום מקום אחר, שנים שזכיתי לעבוד עם ראש עיר שעובדת בלי הגזמה עשרים שעות ביום לטובת התושבים ובארבע שעות שנשארו היא מתבאסת שכולם ישנים ואין לה עוד עם מי לדבר. ראש עיר שרואה את התמונה הגדולה אבל לא מוכנה להניח לאף פרט קטן או תלונה של תושב. זכיתי לפגוש תושבים שהעיר היא בלב שלהם והלב הוא כולו פתוח להכניס אורחים כמו שבאף מקום אחר לא הכרתי. זכיתי לעבוד עם סגנים וחברי מועצה שבאים כל יום לעבודה כאילו זה היום הראשון ואיכפת להם מהנושאים כאילו מדובר בבית הפרטי שלהם. עובדי העירייה שהם כמו משפחה גם בשמחות וגם כשיש משברים.
אני עוזב את העיר והתפקיד אחרי שנתיים וחצי מהטובות העמוסות המטורפות השמחות שהיו לי בחיים. זה זמן להגיד תודה קודם כל לרה"ע על האמון וההזדמנות האדירה הזו, תודה לצוות הלשכה שהייתה לי בית שני (ולפעמים גם ראשון..) לחברי המועצה שבילנו שעות ארוכות יחד בניסיון להגיע להסכמות על כל מה שאפשר להסכים עליו להנהלה המקצועית של העירייה בהובלה של איתמר שדוחפת כל פעם עוד צעד קדימה למקצועיות וכמובן ובעיקר להדר שאפשרה לכל זה לקרות."