חיק הטבע כבר כאן, בתוך הסוכה. זו שעת כושר חגיגית לא רק לצאת מבית האבן, מבצר פרטיותנו שלנו בשעריו האלקטרוניים ובמנעוליו החכמים. זו הזדמנות   פסטיבאלית לחוש אדמה מתחת לכפות רגליך, להתבונן בחלל הדפנות הרעועות של סוכתך, משודרגת ככל שתהיה,ולהצטמצם למידותיך שלך, האדם הקרוב לאדמתו, לעצמיותו, למהותו, משוחרר מסמלי סטאטוס מבחינים ומבדילים, כך, לפחות לשבוע ומחצה. 

כן, אין כמו חג הסוכות לאלתר לך בית, במו ידיך,במחשבה הנדסית מינימאלית בסיסית, אבל בתחושת רוממות של שחזור היסטורי מימי קדמונינו הנודדים במדבר.

התזכורת  לבדה כבר משייכת,מנערת  את אבקה של הידיעה ההיסטורית הידועה, מרעננת אותה בתודעתך, ממחישה לך את גורם הזמניות  והשורשיות  כאחד- זמניותך במשך השהייה, שורשיותך במה שאתה למד ממנה, מהסוכה, בעצם אופייה, בעצם פגיעותה, מעצם חשיפתה,  מעצם ביטול חלקי של פרטיותך, במבטך החצוי בין ארבע אמותיך המופחתות ובין לבך הרחב שבעתיים- לחלוק  את חלקך עם אחרים, בהתייצבם בפתח אוהלך המופקר, המופקד למצפונך האנושי היהודי.

חג שמח.