סינמטק ירושלים חבר למחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של האוניברסיטה העברית לפני תשע שנים וביחד הם פועלים לקדם את הקולנוע האנתרופולוגי במיטבו. קולנוע המצליח לגעת במציאות יותר מאי פעם, להביא מניחוחותיה, להתענג על הבעות אנושיות במצבים שונים, לחשוף תגובות אנושיות ותבניות התנהגותיות, שמשותפות לכל התרבויות ולכל המציאויות החברתיות-פוליטיות בכל רחבי העולם. הוא מגשר על כל הפערים וההבדלים בין תרבויות ואנשים על ידי עצם הצגתם באופן בלתי אמצעי, ללא הנחות, לפעמים ללא מילים. הסרטים ילוו בחלקם בהרצאות ובשיחות מפי מומחים ומרצים מובילים בהם מיטב חוקרי האנתרופולוגיה בארץ ובמאי הסרטים.
פרופ' תמר אלאור, מנהלת הפסטיבל מטעם האוניברסיטה העברית: "אם נדמה היה בתחילה כי מגפת הקורונה צבעה את העולם בצבעים אחידים, וכי 'כולנו באותה הסירה', התברר עד מהרה שלא כך הוא. דרכי ההתמודדות עם אותה התופעה משתנות מחברה לחברה. למרות שאנחנו דומים מאד, אנחנו גם שונים. אין כמו קולנוע אנתרופולוגי כדי להכיר את השוני והדמיון, את כוחם, יופיים, והאתגרים העולים מהם. בואו לראות שישה סרטים, עולמות שונים, תרבויות מגוונות, שבמרכז כולם החוויה האנושית".
נורית קידר, מנהלת אמנותית: "אל תיבהלו מהמילה 'אנתרופולוגיה'. כמעט כל סרט שיש לו משמעות חברתית נכלל בקטגוריה של סרטים אנתרופולוגיים. לחובבי הקולנוע הדוקומנטרי אנחנו מעניקים לכם חשיפה מעשירה וחווייתית חד פעמית"
תוכנית ההקרנות:
23.11, סרט פתיחה: 'העולם כחול כתפוז' (אוקראינה/ליטא 2020): המפיקה האקדמית של הפסטיבל, לידיה גינזבורג משוחחת עם במאית הסרט, אירינה ציליק. אם חד-הורית וארבעת ילדיה עסוקים באוקראינה בבימוי סרט המתעד את חייהם תחת הפגזות, באזור לחימה על הגבול. בתוך מצבי הלחץ, מתגלה משפחה חמה ואופטימית, שופעת יצירתיות ואהבה לקולנוע. כשבמרכזו שלושה דורות של נשים תכליתיות. 'העולם כחול כתפוז' הוא סרט על סרט, המתאר חיי משפחה, אהבה ומלחמה וחוגג את כוחם של הדמיון והיצירה גם במצב של אימה וחוסר משמעות (74 דקות. רוסית ואוקראינית, תרגום לעברית ולאנגלית).
24.11, 'ביתה של משפחת אנָצ׳ה' (רומניה/פינלנד/גרמניה 2020. בימוי: ראדו צ'ורניצ'וק): זהו סיפורה של המשפחה אנצ'ה המונה 11 נפשות, שמגורשת מבקתה אותה הקימה על גדת מאגר מים נטוש שהפך לביוספרה מרהיבה. חייהם כבני רומה בשולי בוקרשט עומדים בפני טלטלה כשהאזור מוכרז כפארק לאומי-לימודי. האם מגורים בדירה מסובסדת, בית ספר, חשמל ומקלחת ראויים יותר מחיי הלקטים שניהלו בחופש במרחב הפתוח. האם יצליחו להתביית? 'ביתה של משפחת אנצ׳ה' הוא אחד הסרטים המעולים של השנה האחרונה – מבט מרהיב, לעתים מצחיק ובעיקר נוגע ללב, על האופן שבו בית הגידול מתגלה כגורל שקשה מאד לחמוק ממנו (86 דקות. רומנית ואנגלית, תרגום לעברית ולאנגלית). שיחה בעקבות הסרט עם פרופ' מרק גמזה מאוניברסיטת תל אביב ופרופ' תמר אלאור מן האוניברסיטה העברית.
24.11, 'מנהרה' (גאורגיה/גרמניה 2019. בימוי: נינו אוריוניקדצ'ה, ואנו ארסנשווילי): רכבת סינית מהירה עומדת לחצות את אסיה לאירופה ולייצר את דרך המשי העכשווית. הסרט מתעכב בכפר מרוחק בגאורגיה, בו תעבור הרכבת בתוך מנהרה. מנהל תחנת הרכבת הישנה, יחד עם חברי הכפר, מתמודדים עם המציאות החדשה, עם אלפי הפועלים הסיניים שהתמקמו בשולי הכפר, עם המפגעים הנגרמים מן הכרייה ועם אי הודאות לגבי העתיד. מבעד לנופים ההרריים היפים, 'מנהרה' מציג את האופן שבו העוצמה הסינית מתנגשת במסורות ודרכי חיים שנדמה כי לא השתנו עשרות שנים ומציע מבט על דרכו של האימפריאליזם העכשווי. (90 דקות. גאורגית ומנדרינית, תרגום לעברית ולאנגלית).
25.11, 'בלולה זאב מזהב' (צרפת/בורקינה פאסו 2019. בימוי: קלואי איצ'ה בורו): 2,500 אנשים וילדים עובדים במחצבת אבנים בבורקינה פאסו שבאפריקה. התנאים קשים להחריד והתשלום זעום. אך קשיי המחייה אינם מדכאים את הסולידריות, התקווה ואפילו את ההומור. מתוכם צומח מנהיג מקומי המארגן את עמיתיו למאבק על ארגון מחדש של תנאי העבודה והקיום. אפשר לתאר את 'בלולה זאב מזהב' כמסע אל תחתיות השאול עם דימויים שנראים רחוקים מאד מעולמנו הדיגיטלי, אבל מכאן גם צומחים הרגשות הפשוטים ביותר ומזכירים את כוחו של האדם (63 דקות. מוסי, תרגום לעברית ולאנגלית).
25.11, 'אריא' (ונצואלה/צרפת 1959. בימוי: מרגוט בן אסארף): סרטה עטור הפרסים של הבמאית מרגוט בן אסארף מוונצואלה, נוקה והוכן מחדש להקרנה לפני שנים ספורות. הצפייה בו עתה משלימה חלקים חסרים מן הזיכרון של הקולנוע הדוקומנטרי. בצפון מזרח ונצואלה, ממשיכים כורי המלח בכפר אחד והדייגים בכפר הסמוך לעבוד בשיטות בנות מאות שנים. בעמל מפרך ובתנאי מזג אויר אכזריים, הם מקיימים את עצמם: גברים, נשים, נערים וילדות, סובבים במחזור היום מעלות השחר עד חשכה בריקוד עמל מאוזן ומדויק. העין והלב של בן אסראף אוספים את האנשים הרחוקים הללו, אל חיק פועלי כל העולם במהלך פואטי מרהיב (90 דקות. ספרדית, תרגום לעברית ולאנגלית). הרצאה מפי ד"ר דן גבע ושיחה בין ד"ר גבע ופרופ' תמר אלאור בעקבות הסרט. הרצאה נוספת באותו יום מפי פרופ' לין שלר, אוניברסיטת בן גוריון.
26.11, 'אבאל'ה' (דנמרק 2020), פרופ' תמר אלאור משוחחת עם במאי הסרט וגיבורו לארס אמיל לאונהארט וברנדן קוני: האם אהבה היא המונח המתאר את הקשר הנוצר בין הורה לילדו? ברנדן נהג לתור את העולם כעיתונאי ולבסוף מתיישב עם זוגתו הדנית בקופנהגן, שם הוא מתקשה למצוא עבודה ומוצא את עצמו אב במשרה מלאה לתינוקת שאך נולדה. על מערכת היחסים בינו לבין בתו הקטנה הוא מפעיל את הכלים העיתונאיים ומוציא מסמך ישיר וכן על גבריות ואבהות. זהו יומן קולנועי אינטימי ונטול פחדים שמעז לגעת מקרוב בשאלות היסוד של הורות (51 דקות. דנית, תרגום לעברית ולאנגלית). שיחה בעקבות הסרט עם אריאל אפל מאוניברסיטת חיפה ופרופ' תמר אלאור מן האוניברסיטה העברית.
26.11, 'החיים שאנו מכירים' (פורטוגל 2020. בימוי: קלאודיה רביירו): בכפר קטן בצפון פורטוגל, שתי אחיות ממשיכות בעבודה חקלאית בשיטות מסורתיות הנמשכת מזריחת החמה ועד שקיעתה. העבודה המפרכת מלווה בשיחות ביניהן וחושפת את עולמן הפנימי ואת שמחת החיים שלהן. הקשר הקרוב וקצב חייהן הקבוע מופרים רק לעיתים רחוקות עם ביקור הסוחרים או הילדים שלהן. חקלאות בת קיימא היא הדרך היחידה המוכרת לנשים אלה באור זה, והן אינן מתכוונות לחדול (83 דקות. פורטוגזית, תרגום לעברית ולאנגלית).
הסרטים והמפגשים יהיו זמינים לצפייה למשך שבוע באתר סינמטק אונליין.
מספר הצופים ב'ביתה של משפחת אנצ׳ה' מוגבל.
אתר הפסטיבל: www.jer-cin.org.il/he/anthropology2020.
מחיר כרטיס בודד: 10 שקלים; מחיר פס לכל אירועי הפסטיבל: 50 שקלים.