אתמול נערך ערב פרידה מעליזה בלוך כמקימה ומנהלת ביה"ס ברנקו וייס משך 14 שנים. עליזה נחשבת למנהלת שהצעידה את ביה"ס למחוזות של מצוינות, הצלחות בחשיבה יצירתית וחינוך לערכים. בלוך, שבשנה האחרונה הייתה בשנת שבתון ולאחריה מונתה למנהלת רשת בתי הספר של ברנקו וייס, תישאר במסגרת תפקידה בקשר עם ביה"ס, ובנוסף תמשיך לנהל את מועדון הידידים של ביה"ס שהקימה לפני 9 שנים.
הערב התקיים באודיטוריום ביה"ס והשתתפו בו חבריה ומכריה הרבים של עליזה מתחום החינוך בעבר ובהווה. את הערב כיבד בנוכחותו ראש העיר משה אבוטבול, והגב' ניבה חסון מנכלי"ת קרן ברנקו וייס.
הערב אורגן בסימן "חיים שכאלה" בלוך פגשה אנשים מהעבר הרחוק בהם החלה את דרכה כאשת חינוך. אברהם ליפשיץ, מנהל ביה"ס בטבריה שקיבל את עליזה בגיל 18 לעבודה, מרגלית כרמי מפקחת, יאיר בן ציון - יו"ר הנהגת ההורים לשעבר, שירן וכינרת, בוגרות מחזור א' בביה"ס, אבנר הלפרין ממועדון הידידים של ביה"ס, ועוד.
מארגני הערב ערכו עבור עליזה סרטון פרידה ותודה ממורי ביה"ס שהוקרן אתמול. הדובדבן שבקצפת היה העובדה שבני אלבז, מנהלה המוסיקלי של להקת ביה"ס כתב והלחין שיר עבור ערב הפרידה ושרו אותו לא פחות ולא יותר מורי ביה"ס..
ראש העיר משה אבוטבול אמר לשמשנט: "אני מודה לעליזה על תרומתה הרבה לביה"ס ולתלמידים הרבים שעברו תחת ידה. אני מברך ושמח כי עליזה תמשיך להיות חלק ממערך החינוך כמנהלת רשת בתי הספר ברנקו וייס. אני מודה על תרומתה לעיר בתחומים השונים ואין לי ספק כי נמשיך לשתף פעולה בהמשך." אבוטבול סיפר על המפגש הראשון שלו בביה"ס עם צוות המורים ותלמידי כיתות יב', שנשאל ע"י אחד התלמידים כאיש מפלגת ש"ס, מדוע הרב עובדיה יוסף ז"ל, אמר "שהמורים חמורים", ואבוטבול ענה כי אולי זה קשור לעובדה שעבודת המורים היא כל כך קשה ומורכבת צריך להיות חמור בכדי להיות מורה.."
עליזה בלוך התרגשה מאוד מהמעמד ומהערב המכובד שנערך לכבודה שהגיע לה בזכות עבודה ותרומה חשובה שעשתה בביה"ס ובעיר.
להלן חלק מהנאום של עליזה אתמול:
"להיות איש חינוך זה להיות במסע תמידי, מסע אל נפשו של התלמיד, מסע אל החברה הישראלית אבל יותר מכל זהו מסע אל עצמך.
במסע הזה יש הרבה טיפוס הרים, ירידה לעמקים, מבט בנופים מדהימים, רגע יש תחושה שבמסע מצאת מכרה זהב ורגע בלי משים נכנסת לתוך ביצה טובענית. לעיתים במהלך המסע אתה מחליט לסטות קצת מהשביל ולחשב מסלול חדש, נכון יותר, מתאים יותר. לפעמים אתה בוחר דווקא בשביל עם הקוצים כי הוא מוביל לאתר יפה יותר, לפעמים אתה מחליט שאין לכך הצדקה. אבל יש רגעים בהם אחרי טיפוס קשה, זיעה והיתמכות בחבלים, אתה מגיע למקום בו אתה נושם אוויר פסגות ואומר: בשביל הרגע הזה זה היה שווה ומוצדק.
כזה היה הרגע בשבילי בו קבלתי סמס מישראל אבוקסיס בו כתב לי: "סיימתי מסלול בשריון, ואני מבטיח לך שלא אאכזב ואמשיך עד הסוף."
או הרגע בו אורי סויסה שלמד 6 שנים אצלנו על קביים, סיים תעודת בגרות, מסלול שרות קרבי ביחידת דובר צה"ל, והתקשר להגיד לי: "עליזה סיימתי תואר ראשון במסלול מדעי החברה באוניברסיטה."
או הרגע בו ביום שישי בצהריים בעיצומו של מבצע 'צוק איתן' קופץ אלי בני מולגטה, שיצא לחופשה קצרה ואומר לי: "אני שומר על החיילים שלי והרבה רגעים אני אומר לעצמי מעניין מה היית אומרת לי אם היית פה, נראה לי שהיית גאה."
או הרגע בו ארח אותי מוטי כהן שהיה מקשקש על הקיר עם דולב והקים עם הכישורים האלה מיזם מקצועי שמשפיע באופן אמיתי על סדר היום.
וברגעים האלה אני אומרת לעצמי המסע הוא בכיוון הנכון, ברנקו וויס הגדול הוא בעצם אוסף של הרבה רגעים קטנים שהם גדולים מאוד. ואיך אני שמחה שהתחביב שלי, והעיסוק שלי והעולם הערכי שלי נמצאים באותו מקום. ושיש לי את הזכות להיות במקום המשפיע.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות לומר תודה לכל האנשים שנמצאים פה שהפכו את תיכון ברנקו וויס בבית שמש למה שהוא.
לחברי במכון ברנקו וויס וניבה בראשם, המכון פורץ הדרך בחינוך שמעז לחשוב מחוץ לקופסא ולייצר חינוך שמביא בשורה למדינת ישראל. והקים את התיכון הזה ומלווה אותו לאורך שנות קיומו, להיות בן בכור של הרשת זהו מעמד מחייב, תובעני, להיות תמיד בית הספר שמסמן את היעדים הבאים ומהווה מודל. ולהיות מעורר השראה.
למשרד החינוך שנתן גיבוי ותמיכה, לעירית בית שמש שלאורך כל השנים נמצאת שם בשבילנו ויודעת להוקיר את תרומת בית הספר לעיר.
לחברי ממועדון הידידים של בית הספר. אנשים מכל תחומי העשייה בישראל. מעבר לרוח הגבית והתמיכה שאתם נותנים לבית הספר אתם מעוררים בי הערכה עצומה, לא ברור מאליו שהחברה האזרחית מגויסת לחינוך ברזולוציות האלה, בהתעניינות, בדאגה, באכפתיות ובמה לא?
להורים היקרים תושבי העיר, האמון הרב שנתתם במעשה החינוכי פה והמסר שהעברתם לילדים שלכם ברגעי צמיחה וברגעי משבר הם שאפשרו את העשייה שנראה כי הייתה בכיוון הנכון.
לחברי צוות המורים והמנהלה בבית הספר: אתם האנשים שעושים את העבודה האמיתית, היומיומית, אני מעריצה אתכם.
לצוות הנהלת בית הספר חוד החנית של המקום הזה אנשי חינוך מהמעלה הראשונה אנשים שיודעים לתרגם תפישה חינוכית לסדירות יומיומית, אתם קטר שיודע להוביל אחריו קטרים רבים. ידעתי שתמשיכו בזה ואני גאה לראות שהמסורת נמשכת. בראשם רוצה להודות לתמר שבאצילות רבה לקחה את ניהול בית הספר בשנה שעברה, הכינה את השנה הזו, וממשיכה להוביל את החטיבה, ולניצן שלוקחת אחריות על כל פרט ומלמדת את כולם שאידיאלים וערכים חינוכיים חייבים לבוא לידי ביטוי בכל שלב של תכנון וביצוע.
לגדולה מכולם ענת, אני יכולה לספר שכשאני הייתי בחופשת לידה בית הספר תפקד מצוין, כשענת הייתה בחופשת לידה היה קשה מאוד. כל מילה שאומר רק תקטין את הרוח והמעשה שלך כאן.
למשפחתי היקרה, יש מחיר בלהיות משפחה של חבר בברנקו וויס, בזמינות ובפניות. אתם לא רק מאפשרים זאת, יש הרבה רגעים חשובים שלא תמיד הייתי, האמונה שלכם שזה היה חשוב הגאווה שלכם יצרו ונתנו הרבה כוח.
לכל החברים האמיתיים שלי שבאופן מידי הפכו להיות חברי בית הספר ברנקו וויס, אני חלק ממה שאתם יצרתם ולכל אחד מהאנשים פה יש טביעת אצבע גדולה במקום הנפלא הזה.
אז מה יצרו פה כל השותפים:
תיכון שקם כעיוני ראשון בעיירות הפיתוח בישראל, תיכון שאמר בכל שלב שהוא רוצה להשפיע על המציאות, לקבוע סדר יום. להשפיע על המציאות. לייצר חדשנות חינוכית ובעיקר והכי חשוב לשנות את תמונת העתיד של אלפי ילדים שנכנסו למעגל של חלום, של מוטיבציה להצלחה , של לקיחת אחריות לעולמם, להישגי בגרות גבוהים לגיוס משמעותי בצה"ל ובאופן מעשי קרתה פה בזכותכם מהפכה חברתית שקטה שפעלה צעד אחר צעד. וממשיכה בתהליך.
מבית ספר צומח קטן, עם קשיים של לגיטימיות בתוך הקהילה בעיר, עם קשיי מבנה עם אתגר גדול של תדמית ואתגרים חינוכיים, בית הספר עבר מסלול ארוך של בניית צוות , אני מתרגשת לחשוב על כל פיתוח שנעשה בבית הספר, פגישות עם מורים, עם הורים, שיחות עם קבלנים, מנחים, מדריכים, כל עציץ שנמצא בחצר מייצג סיפור, כל תוכנית שנכנסה פה דרשה חשיבה. שדות אבנים הפכו פה לגנים פורחים, חדר כושר, מוסיקה, פינות עבודה למורים, אי אפשר לזהות היום את המקום. מסלולי אינטילגנציות שמאפשרים לכל ילד לבוא לידי ביטוי, תגבורים לימודים, הנחיית מורים, דיאלוגים מורכבים וקשים. המקום הזה הוא פסיפס צבעוני ומרגש של הרבה רגעים קטנים שעושים את הדברים הגדולים.
בשנה האחרונה יש פי כמה התרגשות נוספת, מדינת ישראל מדברת במושגים של למידה משמעותית, הערכה חלופית, פיתוח מורים, עצמאות למורה, נושאים שאצלנו פה היו פיתוח פנימי שהוביל צוות היגוי אסטרטגי של ברנקו וויס, שתכנן מבנה מהפכני של בית הספר שכלל שינוי בתוכנית הלימודים, בסדר היום של המורה. מורים שלקחו אחריות כדי לייצר חינוך טוב יותר והיום אני שמחה שמקום כמו בית שמש מוביל חדשנות חינוכית מובילה בישראל .
אני לא נוהגת לשתף בשיחות אישיות שתלמידים מקימים איתי, הערב אני רוצה לחרוג ממנהגי, בסיום שנת הלימודים הקודמת באתי לטכס הסיום של מסלול עתיד בו בוגרים שלנו התגייסו ל-8200, בסיומו של הטכס ניגשה אליי התלמידה תאיר אדרי ואמרה לי שנורא קשה לה בגללי, כי כל הזמן שהיא הייתה בבית הספר היא שמעה אותי מדברת על הגשמת חלומות, ועל כך שאסור לוותר על השאיפות והמטרות. והיא ראתה שבסופו של יום למרות שמאוד רציתי לא התמודדתי לראשות עיריית בית שמש, והמשך הסיפור ותוצאותיו ידועים לכולם. זה מאוד שבר אותה כי עכשיו קשה לה לתכנן שאיפות.
חשבתי שאני רוצה להגיד כאן שאכן יצאתי להתמודדות כי רציתי לעשות שינוי והאמנתי שזה אפשרי ואני עדיין מאמינה בכך. העובדה שזה לא צלח אסור לה שתסמן כיוון . בחרתי לצאת מאזור הנוחות המוגן האוהב, הבטוח והמבטיח, כי רציתי להשפיע. חלק מהשיעור הוא לדעת שאנחנו חייבים לעשות את מה שנראה לנו חשוב ונכון, העובדה שיש סיכוי שזה לא יצליח לא יכולה לשחרר אותנו מהמחויבות לנסות, אנחנו צריכים ללכת עם האמונות שלנו, להעז, לקחת סיכונים ולא לפחד לחלום, אני רוצה להגיד לתאיר ולכולם, העולם התקדם ומדינת ישראל נראית כמו שהיא נראית בגלל שיש אנשים שזזו מהכורסא ראו את הכלל וחשבו שהם יכולים ורוצים לשנות. אני רוצה שכולנו נהיה חלק מהמהלך האמתי שלוקח אחריות. ואנחנו כל הזמן צריכים להגיד לעצמנו שבבית הספר שלנו, העיר המיוחדת בית שמש, מקומו של בית הספר בה הוא משמעותי וחשוב, ומדינת ישראל יראו בדיוק כמו מה שאנחנו נבחר לעשותם וכפי שנבחר שיראו.
בשלב הזה, המסע שלי פה בבית הספר הגיע אל הקצה,
הארץ המובטחת היא שאיפה שבחינוך למרות המסע הארוך, המסע הוא אין סופי, ואיתו ההבנה שכנראה אי אפשר להגיע אל הארץ המובטחת, יש עוד המון מה לעשות פה, יש הרבה חלומות שלא הוגשמו, זהו חלק מהחינוך לצניעות ובעיקר להבנה שעלינו מוטל לעשות את הטוב ביותר, להשתדל, ולהבין שיש רגעים שמגיעים לפסגת הר נבו שמשם עומדים, ומסתכלים ומבינים שהמסע ממשיך, אך מעכשיו בציר מקביל, עם אנשים אחרים. אני רוצה לומר לך אבי שהמסע הזה שאליו אתה יוצא כעת הוא אדיר, יש פה אנשים נפלאים מחויבים, אנשים שאוהבים חינוך, שמאמינים באדם, מסורים, השורשים של העץ הנפלא הזה הם עמוקים וטובים, יהיה עליך להמשיך לגזום, להשקות, לטפח, יום יום שעה שעה, אני יודעת שבית הספר בידיים נאמנות וטובות, אני בטוחה שתדע עם האנשים המדהימים האלה להמשיך במסע אל מחוזות מופלאים.
אני רוצה לומר תודה על ההזדמנות להיות במסע הזה את התורה הזו והרוח הזו לקחתי על עצמי להפיץ לכלל הארץ. מבית שמש תצא תורה, כבר אמרנו? ולהמשיך לאהוב את האנשים, את המקום ואני יודעת שהחברים שעזרו לי להפוך את ברנקו וויס למה שהוא, יעזרו בהפצה הארצית להיות מעוררי השראה במערכת החינוך."