צביקה מכאלי, תושב העיר לשעבר ובן למשפחה ותיקה ומוכרת בעיר, שהיה מאושפז כזכור זמן ממושך לאחר שאיבד את הכרתו, לאחר שנדבק בנגיף הקורונה והתאושש ושב לאיתנו, נחשב לנס מהלך.
ישי קופרמן, סטודנט לסיעוד, ממח' הקורונה, בבית החולים 'שערי צדק', על ההחלמה המרגשת של צביקה שלאחר שהחלים, אף סייע לחולים אחרים במחלקה.
ישי קופרמן:
"יומן מחלקת כתר:
היום אספר לכם על הצלחה. על נס.
לאט לאט מחלקות כתר נסגרות וכעת נשארנו רק אנחנו וטיפול נמרץ. מקווים שלא יהיה עוד גל, וגם אם יהיה, שלא יהיה גל גדול.
ספגנו אבדות וחווינו מקרים טרגיים. אך היום, היום נדבר על הצלחה וכמה היא מושפעת מכוח הרצון.
במחלקה שלנו התארח (התאשפז - אושפיזין) צבי מיכאלי, שברוב טובו הסכים לי לציין את שמו.
את צבי הכרתי רק לאחר שהוא חזר מטיפול נמרץ, או שמא עלי לכתוב לאחר שהוא חזר אלינו מהמתים.
צבי היה במצב כה קריטי שמעבר להנשמה הוא טופל בעזרת מכונת אקמו (כמו מכונת לב ריאה).
הגיע שלב שבו העריכו שנותרו לו שעתיים לחיות. עד כדי כך המצב היה קריטי.
אבל אז, אז הוא החזיק מעמד. הצוות הרפואי עמל קשות כדי לייצב אותו והם לא התייאשו גם כאשר בכל מקום אחר בעולם היו עוזבים אותו מזמן. נלחמו והוא נלחם איתם. והוא ניצח.
הוא נגמל ממכשיר האקמו ועבר להנשמה רגילה. הוא מספר שבערך ארבעה ימים לפני שהעירו אותו הוא כבר היה מודע לסביבה. היה מודע, ומודאג ממצבו. הוא התחיל להניע את ידיו כדי לראות אם הן עובדות. הוא התחיל להניע גם את רגליו. הצוות הרפואי צפה בגפיו מונעות מכוח רצון בלתי נדלה שלא פסק לרגע.
צבי התעורר ונגמל מההנשמה. לכל אורך הדרך הוא התאמן, כמו ילד שלומד את צעדיו הראשונים.
כשהוא עבר מטיפול נמרץ למחלקת כתר פגשתי אותו. ישר התחברנו. איזה מאור פנים, כמה מוטיבציה.
הצוות הרפואי ואני עשינו מאמצים יחד איתו כדי שירגיש בבית, שירגיש שהוא אורח. הבן שלו שלח לו פלאפון חדש למחלקה, ובשיחת וידאו הפעלנו אותו ועדכנו את כל האפליקציות. ( Apn למי שמכיר).
יום יום התאמנו, עד שהוא התחיל לעזור למטופלים אחרים!
אנחנו רואים דברים מדהימים בכל יום, אבל צבי, צבי רץ כצבי. רץ כאשר בקושי האמנו שהוא אי פעם יחזור לרוץ.
תודה לך צבי מיכאלי על כל ההשראה שנתת לנו.
אוהבים אותך".
מערכת שמשנט מצטרפת לברכות ומאחלת לצבי היקר, בריאות, אושר ואריכות ימים.
בתמונה- צביקה וישי, פייסבוק.
לצפייה בסרטון של צביקה וישי, לחצו כאן