הפוסט של אושר:
סבא מתקשר: "אני בחוץ, אפשר לראות את נויוש מרחוק?"
עצם השאלה הזו הכניסה לי בוקס לבטן.
אנחנו יוצאות, ולפני זה אני מסבירה לנויוש שאסור להתקרב יותר מדי לסבא.
היא מסתכלת עליי ושואלת: "למה אסור? מה, סבא חולה?"
אני אומרת לה "חס וחלילה, אנחנו פשוט..." ואני די מגמגמת.
יצאנו, היא פתחה בריצה, ואבא שלי אומר לה "נויוש תעצרי מאמי, אל תתקדמי".
היא נעצרת כאילו מבינה הכל.
את כל מה שאני לא מצליחה להבין ולעכל.
היא אומרת לו: "סבא למה אתה לא בא לבקר אותי? למה אתה לא בא לקחת אותי אליך?"
ואז אם זה לא מספיק,
היא שלחה לו נשיקה באוויר ואמרה לו:
"ביי סבא, אני אוהבת אותך, מחר אבוא לבקר"
זה היה קשה ושורף!
היה ניכר הגעגוע החזק שלה לסבא וסבתא, שהיא רגילה לפגוש כל יומיים/שלושה.
אבל אין ברירה
אני שומרת על הילדה שלי
ואני שומרת על ההורים שלי
הבריאות שלהם חשובה לי יותר מהכל.
קורונה_תגמרי_כבר
Osher Cohen Uzana"
סבא פנחס שמאוד מתגעגע לחיבוק האוהב של נויה הקטנה מוסר לשמשמט:"המסר הכי חשוב מהפוסט המרגש הוא שלמרות כל הגעגוע, חייבים לשמור על מרחק לאור המצב וההנחיות ויהי רצון שהכל יסתיים במהרה, אמן".
תמונה באדיבות המשפחה.