שיאו של המסע בניו יורק הוא ללא ספק המפגש עם נשות אמית, הארגון שמחזיק בישראל עשרות מוסדות בערי ישראל. בלוך נשאה נאום בפני נשות עמית בו גוללה דרכה אל הצמרת של הפוליטיקה המקומית, זוהרת, מחייכת, מפרגנת, חיובית כדרכה. מילים יפות שמרגשות כל לב, מילים שיוצאות מפי אשת חינוך נשמעות אמיתיות. בניגונה המיוחד עמדה נרגשת לפני נשות אמית ודקלמה מהכתב תמצית השנה האחרונה. כמו כל פעולה שלה, גם את הנאום הזה היא דואגת להעביר כולו, לא תמציתו שתאמרו הסתירה דברים שאתם לא צריכים לדעת, היא מביאה הכול לפניכם.
אנו מביאים כאן את תרגום הנאום כפי שהועבר ברשתות.
"אני נרגשת ושמחה לעמוד לפניכם היום, מודה לכם מקרב לב על ההזמנה החמה והלב הפתוח, והאירוח המדהים באכסניה זו ובימים אלה בכלל. זה נפלא ומדהים ואני שבה ומודה לכם מכל הלב.
"הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים" המילים המרגשות הללו של יאנוש קורצ'ק ליוו אותי בנסיעה הארוכה מארץ הקודש לכאן. אליכן. קבוצה מדהימה של נשים שדואגת לדורות ורואה את העתיד ובונה את העתיד. גם אני מגדירה את עצמי לפני הכל כאשת חינוך ואין לי ספק שהראייה שלכן לעתיד היא מנוע אדיר שתגרום למדינת ישראל כולה, ולבית שמש בתוכה, לצמוח ולפרוח!
אני רוצה בדקות הקרובות לשתף אתכן קצת, במסע שלי בשנה האחרונה. המסע הגלוי והסמוי שהיה לי ללבבות בבית שמש, ללבבות החברה בישראל ודרככן כעת, ללבבות החברה היהודית בעולם כולו.
כאשר התחלתי את המסע הזה שלי החלטתי להקדים שלום לכל אדם. לא לפחד לגשת. לדבר. לשוחח. ובמשך יום ועוד יום ושבוע ועוד שבוע וחודש ועוד חודש פשוט דיברתי עם האנשים. עם העיניים שלהם. עם הלבבות שלהם. עם הרוח והאמונה שלהם.
ראיתי את התושבים בבית שמש לא כי אני אשה מיוחדת. ראיתי אותם כי החלטתי להסתכל להם בעיניים. והם, כל אחד בדרכו, החזירו מבט. ולב. ורוח. ואמונה.
לפני כשנה, כאשר החלטתי לצאת למסע שהביא אותי לכס ראש העיר, הזהירו אותי מאוד מהקושי שיהיה בו. מהאינטריגות הבלתי נגמרות. מכך שהתום ייעלם. התייחסתי ועודני מתייחסת לאזהרה הזו ברצינות. ודווקא בשל העובדה הזו, החלטתי שהמסע הזה יהיה מסע אחר. מסע אל תוככי החברה הישראלית. הבית שמשית. שמטרתו להכיר לעומק את האנשים שסובבים אותנו בעיר שלי שהיא מיקרו-קוסמוס למדינת ישראל כולה. עיר ששוכנים בה חילונים דתיים וחרדים. צעירים ומבוגרים. עולים וותיקים. אנשים שונים כל כך אחד מרעהו. אנשים דומים כל כך אחד לרעהו.
ובמסע הזה קיבלתי החלטה, לשים את הדגש על הדומה והמאחד. והחלטתי שאני עיוורת צבעים. ועיוורת מגזרים. ועיוורת מבטאים. ועיוורת דעות קדומות. ובעיניים פקוחות לרווחה קיבלתי החלטה להסתכל אחרת. כי זו העיר שלי ויותר מכל רציתי להציל אותה. והדרך, בה אני מאמינה, שניתן להציל את העיר המדהימה שלנו, ולפתח אותה להיות העיר הטובה ביותר בישראל, מתחילה במסע הזה ובהחלטה הזו להסתכל אחרת.
ופתאום, כאשר עיניי היו פקוחות לרווחה וליבי נכון היה לשמוע קולות אחרים, נגלו לעיניי בבית שמש הקולות היפים ביותר בעולם. פתאום גיליתי את האנשים השונים שכאשר עוצרים לרגע, ומקשיבים לכל אחד ואחת מהם, הם הופכים ללב אחד גדול. והלב שלהם רוצה לתת.
העוצמה של המסע שעברתי ושאני עדיין עוברת, הוא בעצם החיבורים שהוא יוצר, מפגשים בין אנשים שכנראה לא היו נוצרים בדרך אחרת. העיסוק המתמיד במציאת טוב משותף הוא המסלול שיאפשר לכולנו שפיות במקום הזה. תמיד יש סיבות לפילוג ולחלוקות – המראה החיצוני, הלבוש, העמדה הפוליטית או האמונה הדתית. על פניו רובנו מעידים כי אנחנו אנשים פתוחים ומכירים אנשים אחרים, בפועל, לעיתים קרובות אנחנו נופלים בפח המוסכמות. העבודה המתמידה על רעיון גדול, רעיון שמאפשר מחיקה וביטול של רעשי הרקע, היא זו שמצליחה לאפשר לנו את המפגש הזה.
חיים משותפים זו לא פשרה, זו לא חולשה, זה לא הופך אותנו לאנשים פחות עקרוניים. חיים משותפים זו עוצמה, היא באה מתוך יכולת להכיל ולכבד. הכרזתי על כך בבית שמש ואני אומרת זאת גם כאן: בית שמש צריכה להיות עיר קיצונית במתינותה!
במסכת שבת בתלמוד הבבלי מסופר על גוי אחד שרצה להתגייר ובא להלל הזקן ומבקש ממנו ללמוד את תמצית התורה, הלל מסתכל בעיניו ואומר לו את המשפט: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, והשאר פירוש הוא, לך ולמד".
הכלל הזה, הפשוט כל כך, מכניס בתוכו תמצית מדהימה לנפש האדם. אם נשכיל ונצליח להבין את נפשו של האחר, אם נדע להרגיש ולהבליט מה שטוב. אם נצליח להימנע ממה שרע בעמדנו אחד מול השני, נצליח לבנות חברה טובה יותר. וכן. זה בידיים של כל אחד ואחת מאיתנו.
בית שמש היא עיר שנמצאת במרכז הארץ, טבע סביבה. אחד המקומות היפים. אני רואה שליחות גדולה בהזדמנות להפוך אותה ממקום עני שהפך להיות סמל למאבק בין חרדים לחילונים לעיר מודרנית, עם תעשייה, מסחר ותיירות פורחת. עיר שמהווה מודל לחיים משותפים בין חרדים לחילונים, בין עולים לוותיקים ובין כל חלקי החברה היהודית. מטרתי היא להצעיד את בית שמש ממקום שהפך סמל לקונפליקט בין חילונים לחרדים, למקום של עיר מודרנית, עם תעשייה מתקדמת, מסחר עשיר ותיירות משגשגת.
אני יודעת, נשים יקרות, שאתן שותפות שלי. שותפות לדרך. שותפות לתפיסה שנטמעה ברשת אמי"ת בכל הכוח שיש בה תורה ודרך ארץ. יש בה רצון אמת להשכין שלום ולדבר בגובה העיניים. לתת מקום וכבוד לכל אדם ולכל ילד. אני רואה את השותפות שלכם במוסדות אמי"ת הנמצאים בעירנו. בישיבה התיכונית אמי"ת דביר, באולפנה אמי"ת נגה, בבית החינוך אמי"ת שחר, וכאשת חינוך בעצמי, מכירה את פועלכם המדהים והאדיר ברחבי ישראל כולה ומוקירה לכם תודה עצומה לזה. עשיתן מהפכה. עשיתן שינוי, קידמתן את החברה הישראלית כולה, קידמתן את העולם!
בבית שמש, אני מנסה לבנות חזון אמיתי שבו האמינו נביאי ישראל ואותו כתבו אבות האומה הישראלית. חזון בו נוכל לחיות בעמדות ודעות שונות אך כעם אחד. כל שבט לפי צבעו וגווניו ודרך חייו, אך כחלק מעם אחד ומאוחד.
אני רוצה שהדבר הזה ידובר בבתי הספר שלנו. ברחובות שלנו, בכנסת. בתקשורת. בישיבות ובאוניברסיטאות. בצבא ובכל מקום בו יושבים אנשים שרוצים עולם טוב יותר. אני באמת מאמינה שהתנועה הזו, והקול הזה, כאשר יבקע ממעמקי הלב והנשמה, יוכל לעשות נפלאות בכולנו. וכן, כולנו, כולכם, שגרירים ושגרירות של הדבר הזה.
אני מזמינה אתכן מכאן, ומבקשת שהפגישה הבאה שלנו תהיה בבית שמש. התחלנו כאן דרך משותפת. המשכנו כאן דרך משותפת. ואני מבקשת שתהיו איתי כי אני צריכה את הכוח האדיר שלכן. למען החברה היהודית בעולם כולו. למען החברה הישראלית. למען בית שמש.
תודה גדולה לכם. תודה רבה!