"היום חל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. ביום הזה מותר לכולם להיות עצובים, מותר להרגיש את הכאב ולבכות עליו ביחד, הוא שייך לכולנו.
כולם מכירים את הסיפור הארור שהכניס את השם של נירית לרשימת החללים הארורה ב-13 במרץ 1997 אחרי "הטבח בנהריים", פיגוע בו יצאו תלמידות כיתות ח' מבית שמש לטיול שנתי באי השלום בנהריים על מנת לראות את תחנת הכוח הראשונה שנמצאת במקום, כשלפתע חייל ירדני החל לירות ורצח שבע בנות.
המשפחה מספרת: איזה מן ילדה היא הייתה ?
נירית נולדה בז' בכסלו תשמ"ד (13.11.83) וגדלה בבית שמש ליחזקאל (חזי) ורותי ז"ל כהן בדיוק ביום הברית של בן דודה ניר ולכן נקראה נירית.
הייתה ילדה נוחה, לא עקשנית ובכל זאת השיגה כל מה שרצתה בנועם, " היא ידעה לשכנע" סיפר לי אביה (חזי) . אביה מספר לי על הפעם שבא לאסיפת הורים והמורה שלה הראתה לו מבחן בו קיבלה 98 "שאלתי אותה: נירית למה לא מאה ? כי היא בכלל לא הייתה צריכה להתאמץ ", ילדה חרוצה ונבונה שמוציאה מאיות ותשעיות מספרות לי שאר הדודות.
שנה לפני שנהרגה שני דודיה נהרגו בפיגוע בירושלים, "היא נכנסה להיסטריה מזה היא ממש פחדה מהמוות מזה שהיא תמות או שמישהו קרוב ימות , היא אפילו כתבה על זה בברכה שכתבה ליום הנישואים של אמא ואבא" מספרת לימור אחותה.
נירית הייתה נערה מלאת חן ושמחה אחראית בעלת ביטחון עצמי, נבונה ומאוד בוגרת יחסית לגילה הצעיר, היא הייתה חברה שמייעצת ומקשיבה, אהבה לצאת לטיולים משפחתיים ואת הצבע הטורקיז כמו כל נערה מתבגרת אהבה את להקת הנערים בזמנו 'בוייזן' ובמיוחד את השיר "key to my life ". באופן מצמרר מילותיו האומרות :
" - And memories of you forever will stay והזיכרונות שלך לנצח יישארו
And the scent of your perfume -והריח של הבושם שלך
" -And the smile on your face will remain והחיוך על הפנים שלך יישאר
היא הייתה בולטת בדרכה השקטה, אדם צנוע ושליו אשר לא הרבה לדבר, המוטו שלה היה: " קחו את החיים בסבבה " ורצתה להיות "עורכת דין " כשתגדל,
רבים הסיפורים מלתאר את הילדה שהיית, ככל ששומעים יותר סיפורים מגלים עוד צדדים ולומדים יותר ואף פעם כל החלקים לא יספיק להרכיב את הפאזל השלם, פאזל מסתורי שאף פעם לא ייגמר, היית בסך הכל רק בת 13, עוד לא הספקת להתפתח ולגדול עוד לא הספקת להבין מי את ומי תהפכי להיות, זאת תשובה שכנראה כבר לא נדע לעולם .
שבע הבנות הן בגדר תעלומה , נוכל לספר מי הן היו אך אף פעם לא נדע מה הן יכלו להיות, לאן יכלה להעפיל ולצמוח כל אחת מהן".
ת.נ.צ.ב.ה