השנה הוצבה סלעייה (ראו תמונה) בכניסה לרחבת האנדרטה. סלעייה מפרידה בין חורשת זיכרון ע"ש דוב אופנהיימר לאנדרטה. החורשה ביחד עם האנדרטה היוו יחידת זיכרון אחת, כאשר על האנדרטה רשומים שמות החללים, בחורשה, המרוחקת מהאבן, בכניסה לרחבה, משחקים או מנפנפים.
ואין זה השינוי היחיד שנעשה ביצירה הזו. לפני כשנה החליט מי שהחליט בעירייה לוותר על עמק ההפרדה בין חלקת הביקור, הישיבה של הציבור לבין רחבת הטכס באנדרטה. בעמק הזה נשתל דשא טבעי, שאותו היה צריך לטפח. ההפרדה גרמה לתחושה של הגבהת האנדרטה ושמות החללים החקוקים עליה מעל ראש הנוכחים. ההפרדה גרמה להתרגשות עצומה בעיני כל רואה, כאשר מצד אחד הבנים החיים, ומצד השני המתים, החללים הקדושים.
כמה מילים על היצירה שעוצבה בידי האמן אפיק פלאי ז"ל. עוד בטרם היותו אב שכול. אפיק איבד את בנו גולן ז"ל חייל בשיריון וע"ש קרוי גן גולן בעיר. ממולץ לבקר ביום הזה בגן...
אפיק פלאי ז"ל היה אחד האמנים שהשתתפו בתחרות פתוחה, שהזמינה אמנים מרחבי הארץ להגיש הצעות ליצירת האנדרטה. יצירתו של אפיק נבחנה מול הצעות אחרות בידי ועדה ציבורית בראשות הגב' ויקי שטרוסברג ז"ל, חברת מועצה ונציגת ציבור. היצירה הזו כללה כמה וכמה אלמנטים, ביניהם תכנון הרחבה, תכנון הסביבה, תכנית לבניית האנדרטה שכולנו רואים היום, וכמובן דרכי הגישה. הביצוע הוטל על כתפי העירייה שבראשה עמד אז עו"ד שלום פדידה.
והנה בחלוף השנים, מחליט מי שמחליט לערוך שינוי בתכנון המקורי. לבנות מסלעה בגובה מטרים מפרידה בין החורשה ע"ש דוב אופנהיימר ז"ל לבין רחבת הביקור באנדרטה. זה יפה? נכון? אולי הכול עניין של טעם. והיכן זה ייגמר? האם בהצבת המסלעה הזו או שאולי יש עוד תכניות. ומי בכלל אישר תוספות כאלה? האם נועצו באדריכלים? האם יש מי מבין אישי הציבור שידע על הכוונות האלה ולא הביא לידיעת הציבור עם אפשרות להתנגדות.
שאלנו אדריכל, בפיו כמה הערות. ראשית, להצבת הסלעייה צריך היתר. מישהו הוציא היתר? כדי לתת היתר צריך הודעה לציבור.... ועיניו הבוחנות של אותו אדריכל מספרות גם על פגיעה ביצירה. "תוספת כזו היא סטייה מהתכנון המקורי, זהו שינוי מהותי. להציב מסלעה או למלא את העמק המפריד בין הרחבה לאנדרטה זהו שינוי מהותי.".
מנהל הטכסים בעירייה איציק קניזו אומר שהמבצע היה ש"פע. מחלקת שפע, פנינו לשם. אומר מנהל שפ"ע שאול פוקס, "הרעיון שלי". ומוסיף כי רבים אמרו לו שהמסלעה רעיון טוב, ומעיר לי ציטוט מהמקורות: "יחיד ורבים, הלכה כרבים". הוא אשר אמרנו, עניין של טעם.