ברוך דיין האמת. "המזכירה המיתולוגית של בי"ס אליקים בשנות החמישים והשישים, נפטרה לבית עולמה והובאה לקבורה אתמול בבית העלמין הראשון לציון." זו ההודעה שנחה אתמול אצלי במסרון אותו העביר עו"ד מאיר מקייס.
המזכירה רותי, אשתו של המורה נתן ז"ל, המורה לחקלאות, (אז עוד יכלו לעבוד ביחד בעל ורעייתו באותו מקום עבודה) דמויות בלתי נשכחות במערכת החינוך המקומית. המזכירה, לא סתם מזכירה, אלא המזכירה בהא הידיעה, באמת ובתמים, היא הייתה דמות בלתי נשכחת. בגישתה, בטיפולה בילד ובצרכיו, עוזרת אישית למנהל ביה"ס, אחות לעת מצוא, ממלאת מקום למורה נעדר, וגם מדריכה להעברת שידור קבלת שבת לתלמידים בכתות. מה הפלא כאשר ראיתי את ההודעה חזרו מחשבותיי עד לאותם ימים, לפני יותר מחמישים שנה, בהם ישבנו על ספסלי הלימודים בבי"ס אליקים.
המורה נתן, לימד רבים לאהוב את האדמה, היה האיש שלימד מאות תלמידים לאחוז בקילשון במעדר ובטוריה. בהדרכתו ובהנחייתו למדו לגדל חסה וצנונית, כרפס ופטרוזיליה. המורה נתן, לא חשבו לקרוא למורה בשמו הפרטי, היה גם המדריך לקבוצת ילדים עולים שהכירו מקרוב את לוח השחמט ובעיקר למדו ממנו אסטרטגיה. חוג השחמט היה בהתנדבות מלאה....
רותי, המזכירה הייתה אמם של הילדים במחזורים אלה, מחזורי ילדי העולים שזה עלו מצפון אפריקה, ומפרס. בכל בעיה ידעו הילדים לפנות אל רותי, ולא היה מקרה שהשיבה פני ילד ריקם. היו אלה ימיה הראשונים של העיירה, ימי שנות החמישים והשישים, תחת צלו של המנהל יעקב כהן ז"ל שלימים מילא תפקיד מנהל המחוז במשרד החינוך.
כאמור אתמול הלכה המזכירה רותי לבית עולמה, והיא הובאה למנוחות בבית העלמין בראשון לציון.