"חג סוכות, טלפון מהמוקד העירוני, כנראה מקרה חירום, בכל זאת חג...
מוקד: ד"ר קמחי, קיבלנו תלונה על התעללות בגור כלבים
אני: מה ההתעללות? מה קרה?
מוקד: הבעלים בעט בכלבה, המשטרה במקום
אני מבקשת לקיים שיחת ועידה עם השוטרים במקום והמתלונן.
השוטר איליה מתחנת בית שמש מיידע אותי ששברו לכלבה את הרגל, היא בניידת.
אין כאן בכלל שאלה, מיד נסעתי למקום הארוע. ביקשתי מהשוטרים שימתינו לי.
השוטרים המדהימים מתחנת בית שמש, איליה ושותפתו, הבינו את גודל הסכנה וחומרת הארוע ומיד הוציאו את הגורה מהבעלים ושמרו עליה בניידת, לא איפשרו לו לגעת בה.
הגעתי, אני מסתכלת לתוך הניידת ורואה במושב האחורי גוף קטן מוטל באפיסת כוחות. בקושי מגיב, חצי מעולף. אני מלטפת בעדינות והתינוקת צורחת את נשמתה מכאבים מכל מגע בגוף. היא מנסה לקום ללא הצלחה, ורגלה השמוטה מסגירה מיד=שברו לה את הרגל, ריסקו לה אותה.
אני מחזיקה את עצמי מכעס ומודיעה לבעלים שאני מחרימה אותה בזה הרגע. הוא כלל לא מתרגש.
במקום מתפתחת קטטה בינו לבין השכנים שפנו אלינו ואל המשטרה, שמטיחים בו האשמות קשות ומבטיחים שלא יתנו לו להמשיך להתעלל בה. הרבה אמוציות, השכנים על סף בכי.
אני מתקשרת למנכ"לית תל"ל Yael Arkin , מתנצלת על ההפרעה בחג ומבקשת ממנה לסייע בטיפול בכלבה. הגברת ארקין, שומעת על המקרה ומבקשת לברר אם יש מקום במרפאה שלהם. תוך שתי דקות היא חוזרת אליי ומודיעה לי שיאשפזו אותה על חשבונם במרפאה בתל אביב.
כשהרמתי את גופה החלש והתרחקתי איתה לכיוון מכוניתי, ניגש אליי ילד קטן ואמר לי בקול תמים "תודה גברת שאת מצילה אותה".
אני רוצה להודות ליעל ארקין, מנכלית תנו לחיות לחיות, לשוטרי תחנת בית שמש ובעיקר לתושבי בית שמש, השכנים היקרים, שלא פחדו וקמו וצעקו את צעקת הגורה חסרת האונים ומי יודע אולי הצילו אותה ממוות.
הבוקר הגשתי תלונה רשמית ליחידת החקירות של משרד החקלאות, יחידת הפיצו"ח בבקשה שיפתחו בחקירה בחשד להתעללות בבעלי חיים.
זכרו, יש לנו חובה חוקית, מוסרית ומצפונית לעצור ולמנוע התעללות בבעלי חיים". *התמונה מתוך הפייסבוק של מאיה קמחי