"בית שמש הולכת להיות העיר החמישית בגודלה במספר התושבים" וזאת גאוותו של ראש העירייה משה אבוטבול, ואני מוסיף ליד זה כל עוד אבוטבול ובלעיש בצמרת ההנהגה המקומית, בית שמש תהיה בין הערים האחרונות באיכות החיים שבה. תושביה ימשיכו לרקוד לצלילים ערים אחרות לפניה בכל פרמטר. תושביה ימשיכו להשתרך בתור אחרי תושבי ואזרחי מדינת ישראל בכל מקום. למה אני כורך את אבוטבול ובלעיש בחבילה אחת ככורך מצה ומרור, כי ממש כך אני חש כתושב מהתנהלותם וממחשבתם על פיתוח איכות חיינו.
עם ישראל אוכל מצה ומרור לילה אחד, בליל הסדר, זכר ליציאת מצרים. בית שמש אוכלת בכל ימי הפסח גם מצה וגם מרור. זו העיר היחידה ששבעה מהמצה והמרור בכל ימות חג הפסח....
אין כמו ימי הפסח או חג הסוכות, ימים עמוסים בפסטיבלים בערי ישראל כדי לבשר על תוכן העיר. מה בית שמש הציעה לכם ואו לנו בימים האלה? האמת... חוץ מהיופי שהבריאה הטיבה עמנו אין כאן כלום. יערו העד, הנוף הנאה, אקלים ים תיכוני, אין מה לבית שמש להציע. כל החפץ תוכן יעלה ירושלימה, כל המחפש הווי ירוץ למרכז, המחפש אתגרים ירוץ לנגב. ואולי זה גם סוד קסמה של העיר, היותה נקודת מוצא לכל כך הרבה כיוונים.
אחד האירועים שניתנים בעיר הוא שוב אותם מתנפחים ברחבת נעימי. בדיחה עצובה. מה שבכל עיר זה ענין של שגרה, בכל פארק בכל יום, בבית שמש זהו לבושה של העיר בימות חג... מתנפחים בקניון נעימי.
כדי לארגן כאן אירועים, ואו מופעים ואו פסטיבלים צריך הרבה חזון, אומץ ותבונה. לראות קדימה, לתכנן, ליזום מחייבים חשיבה מוקדמת. וכאשר הראש לא ממש במקום, לא ממש בראיית הצורך וטובת העיר אלא בהנאות פרטיות אז באמת אין מה לצפות.
ומי יכול כאן לומר שבאמת הוא רואה קדימה? מי כאן מבעלי התפקידים שממונים על התחומים החשובים של סיפוק צרכי ציבור אכן יכול לומר לעצמו ועל עצמו שהוא חשב לא על עצמו אלא על צרכי הציבור.
ומאכזב גם שאותו ציבור שמגיע לו לא ממש עומד על סיפוק צרכיו שלו. וזה נובע א. מהעובדה שהאנשים בעצמם לא הורגלו לאכול מה שלא מגישים להם. ב. אותם אנשים לא ממש יודעים שזה מגיע להם ולכן חובתם של מנהיגיה לספק להם את הצורך התרבותי שהוא צורך קיומי ג. אותם אנשים לא ממש דורשים להתייחס אליהם לא כאל עבדים שיצאו מעבדות לחירות אלא כתושבים בעלי צרכים. כל עוד אנשים לא יתעוררו ויתחילו לדרוש ולומר לאלה שם, הלו אתם עובדים אצלנו ואם לא תמלאו אחר הצרכים שלנו נפטר אתכם אזי לא יהיה כאן דבר.
והבעיה אינה בעיה של כסף. אם רוצים יש ואם אין יוזמה אין אירועים. ראו את חן חרדי מקיים אירועים 'שכונתיים' לתושבים החרדים, בשעה שגרינברג חשב ויזם, מקבילו מקבל השכר בעירייה מכספי ציבור בלעיש לא הגה ולא יזם אפילו מסע ג'יפים לבני הנוער....
פרסומת ביקנעם