בעת שרואה הבן את הוריו עוברים לפניו, חייב לעמוד בפניהם מלא קומתו, דהיינו, עמידה ממש. והוא הדין שחייבים לעמוד בפני הרב כשעובר לפניו באופן שיראהו.
בגמרא (קידושין לג:) אמר רבי אבא אמר רבי ינאי, אין תלמיד רשאי לעמוד מפני רבו (ולדעת כמה פוסקים, הוא הדין לעניין בן ואביו) אלא שחרית וערבית (דהיינו פעמיים ביום, בבוקר ובערב) כדי שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים (שאנו קוראים קריאת שמע שחרית וערבית, ואם יעמוד בפני אביו או רבו יותר משני פעמים, נמצא שכבודו של רבו גדול מכבוד שמים). כלומר, הואיל ואנו כביכול, עוסקים במוראו של השם יתברך, רק פעמיים ביום, הוא הדין לגבי החיוב לירא מן ההורים, שאין לנהוג כן, אלא שני פעמים ביום, ולא יותר. וכן מנהג בני אשכנז, שאינם קמים בפני רבותיהם אלא פעמיים ביום, ויש אומרים שכן הדין לעניין הוריהם.
אולם מנהגינו, הספרדים ובני עדות המזרח, וכן דעת כמה מפוסקי אשכנז, שחייב הבן לקום בפני אביו ובפני רבו אפילו מאה פעמים ביום, משום שיש חולקים על דברי רבי ינאי, וכיוון שהשוה הכתוב מוראו למורא שמים, כפי שאמרו רבותינו "יהי מורא רבך כמורא שמים", חייב לעמוד אפילו מאה פעמים ביום. וכך דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. (ולפי מה שנתבאר כבר, שהאב שמחל על מוראו מוראו מחול, נראה שאם צוה האב שהבן לא יקום בפניו בכל פעם, אלא רק שני פעמים ביום, רשאי לעשות כן).
חייב הבן לקום בפני אביו או רבו בעת שעולה לקריאה בספר תורה, ואף על פי שמן הדין אין חובה לעמוד כל זמן הקריאה שעולה הרב או האב לתורה, ודי בעמידה רק בעת שהוא עובר לעלות לבימה של הספר תורה, מכל מקום מנהג הספרדים ובני עדות המזרח, לעמוד בכל זמן הקריאה בספר תורה, מפני כבוד האב, וכתב מרן החיד"א, שכיוון שכך מנהגינו, נעשה הדבר חיוב גמור, מכיוון שאם אינו עומד בפני אביו הרי הוא מזלזל באביו שלא נוהג בו גינוני כבוד מקובלים. וכן דעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א. ולפי זה, אפילו אם ימחל האב על כבודו, ויאמר לבנו שהוא אינו מעוניים בכך שיעמוד בכל שעה שהוא עולה לתורה, אין הבן רשאי לשמוע בקולו, שדבר זה נראה כזלזול בכבוד האב, והאב שמחל על בזיונו, אין בזיונו מחול.