ברצוני לציין, כי העבודה במשק בית מחייבת אמון רב בין המעסיקה לעובדת, ובמקרים רבים נוצרת מערכת יחסים ידידותית וחברית בין הצדדים, הזמנה לאירועים משפחתיים וכד'.
סכסוכים ומחלוקות בדרך כלל אינם מגיעים לבתי דין לעבודה, כי מדובר בסכומים יחסית קטנים, ועורכי הדין מעדיפים לא לקחת תיקים אלו בגלל שכר הטרחה הנמוך.
התביעות הבודדות המגיעות לבתי הדין, מועברות להליך של גישור בדרך כלל. בשבוע שעבר נידונה תביעה כזו בהליך של גישור, כאשר העובדת תובעת מהמעסיקה סך של ארבעת אלפים וחמש מאות ₪, בגין עבודה של שנתיים. חוקי העבודה וזכויות העובדים הם שווים וגם לעובדת במשק בית יש את הזכות לתבוע את המגיע לה כדין, אולם בבואה לבית הדין היא חייבת להוכיח את צדקתה ואת זכאותה, ובמקרה שלפנינו לא ניתן היה להוכיח, כי העובדת פוטרה מעבודתה. אין ספק, שחתול שחור עבר בין הצדדים ומערכת היחסים הטובה שהייתה בין הצדדים בעבר נעכרה, היו ויכוחים, היו כעסים, אולם בפועל המעסיקה לא פיטרה את העובדת. כדי לסיים את המחלוקת, הסכימו הצדדים כי המעסיקה תשלם לעובדת את מחצית תביעתה ובכך תסתיים מערכת יחסי העובד מעביד בינם.
על פי החוק, זכאית עובדת משק בית לתשלום בגין חופשה שנתית על פי הקף משרתה, לדמי הבראה בהתאם, לשכר שלא יפחת משכר מינימום, ביטוח פנסיוני ותשלום לביטוח לאומי חובה, חוק עבודת נשים חל עליהן {הריון},פיצויים על פי החוק.