המקרה שלפנינו עוסק בעובדת שנפגעה מהתנהגות אחד המנהלים במקום העבודה כלפיה. העובדת נפגעה מכך שהמנהל צעק עליה בנוכחות עובדים נוספים כי הרכב שבו היא משתמשת נראה כמו הפרצוף שלה.
מדובר ברכב חברה ובמנהל שאחראי על נושא הרכבים של החברה. כמו כן, הייתה לעובדת טענה נוספת כנגד המנהל והיא שהמנהל פגע בה באומרו שהיא חולה וצריכה להיות במחלקה פסיכיאטרית ואף זה נאמר בנוכחות עובדים נוספים.
השאלה שעמדה בפני בית הדין האם יש לחייב את הנתבע בפיצוי התובעת בגין עבירה על חוק לשון הרע.
באשר לאמירה הראשונה שנאמרה לתובעת והאופן שהיא נאמרה רואה בית הדין כי יש בה להשפיל, לבזות וללעוג לעובדת. גם לגבי האמירה השנייה ראה בית הדין כי היא מבזה ומשפילה.
הנתבע טען להגנתו כי מתפקידו לשמור על תקינות הרכבים ועל השימוש הנאות בהם ומאחר ולטענתו העובדת לא הקפידה לשמור על הרכב הוא נאלץ להעיר לה. גם הטענה שהיא חולה אינה בגדר לשון הרע לדבריו לא התקבלה ע"י בית הדין. בית הדין קובע כי במערכת יחסי עבודה יש להקפיד על נורמות חברתיות ראויות וסביבת עבודה תקינה.
נוכח זאת נפסק לזכות העובדת פיצוי כספי בסך של עשרים אלף ₪, ועוד ששת אלפים ₪ שכר טרחת עורך דין.
מנהלים נכבדים שימו לב ראו הוזהרתם!