"היי לכם שם, מקווה שחגגתם אמש את כניסתה של 2017, גם אנחנו עד שהבריונים של המקום שלכם החליטו להשפיל את בן זוגי בגלל שום סיבה מוצדקת.
אז לפני שאני מדברת על הלילה הכי שחור בחיים שלי אני אתן הקדמה. שמי הדר ביטון, בת 23, בוגרת תואר ראשון וקצינה בצה״ל. הייתי באינספור מסיבות בבוטלג ושפכתי אצלכם את מיטב כספי כסטודנטית. אתמול יצאנו כמה חברים לחגוג כדת וכדין, הזמנו כרטיסים באיבנט, הראנו את הברקוד בכניסה ונכנסנו שמחים ומאושרים. כעבור רבע שעה לקחתי לי כיסא מהבר והתיישבתי ליד עמדת הדיג׳יי. באיזשהו שלב, הארוס שלי ישב במקומי. בניהו, בעלי לעתיד, 27, הוא אזרח שומר חוק ובליין שאוהב להנות מהמוזיקה והאווירה ולא מעניין אותו מהמסביב. לאחר כמה דקות ישיבה הגיע איש אבטחה ואמר לבניהו לקום מהכיסא. בניהו לא בדיוק שמע מה הוא אמר ושאל אותי: ״מאמי מה הוא אמר״, הסברתי לו שהוא אמר שיקום מהכיסא. בניהו, בתמימות ובלי שום רצון לעורר מהומה שאל: ״מה הבעיה שאני יושב פה״?המאבטח שבא דרוך וטעון ונראה כמו מי שעבר תדרוך מסיבי לערב הסילבסטר, לא אהב את התשובה ואמר לו: "אני אראה לך מה הבעיה". מבלי להבין מה קורה סביבנו המאבטח דאג לקרוא לתגבורת ולהוציא את בניהו מהמועדון כאילו מדובר בראש ארגון פשע. הם תפסו אותו בחוזקה וגררו אותו מהכתפיים עד היציאה כשעיני כל הבליינים מורמות אליו בזלזול. הם זרקו אותו משער הכניסה כמו כלב וכשהגיעו לשם גם דאגו לסיים את המאורע בצורה חגיגית למדי כיאה לסילבסטר וריססו אותו בגז מדמיע כשאני לידו בלי טיפת רגישות והתחשבות.
מאותו רגע התחיל לו סרט האימה הפרטי שלי, בניהו היה כולו חבול, מרוסס ונסער. אני שמצד אחד רק רציתי להרגיע אותו ולחבק אותו אך מצד שני בערתי מהגז, לא ידעתי מה לעשות. כמובן שלכל החבורה נהרסה באותו רגע המסיבה וכולם יצאו איתנו המומים ומופתעים. כמות הגז שרוססה על בניהו הייתה עצומה, הוא לא הצליח לשלוט בעצמו, הרוק נזל ממנו בלי הפסקה, הנזלת גם כן והכי גרוע ומשפיל היה שהוא איבד שליטה על הסוגרים וברחו לו הצרכים. הוא הרגיש כל כך מושפל וחסר אונים ולא רצה שאפחד יראה אותו במצב הזה שהוא פשוט ברח והתחבא מאחורי אחד הבניינים הקרובים. אני וחבריי הסתובבנו למעלה משעה ברחובות תל אביב בנסיון לאתר אותו, הטלפון שלו היה כבוי ועברו עליי המחשבות האיומות ביותר בראש. כשחזרתי בחזרה לבוטלג בנסיון לאתר אותו שם ראיתי שני שוטרים בחוץ. הם ראו אותי דומעת בלי הפסקה, ספוגה במים כי שטפתי את עצמי ומתחננת לעזרה. הם שאלו אותי אם אני מעוניינת בהגשת תלונה על המקום אך הדבר היחיד שעניין אותי באותו רגע זה למצוא את בן זוגי בריא ושלם.
אחרי כמה דקות חזרנו למקום החנייה וראינו את בניהו שוכב מעולף על המדרכה, הוא לא הצליח לפתוח את העיניים, מהחולצה הוא נפטר כי כי כולה הייתה מלאה בגז, מהגרביים והתחתונים מהסיבה האחרת, כולו היה רטוב, מלוכלך ומצחין.
יש לי רק דבר אחד לומר, בושה וחרפה שמאבטחים נוקטים באלימות חריפה כזאת בלי שום סיבה הגיונית, בן זוגי לרגע לא היווה מטרד או בעיה לאף בליין, לא פגע בוייב של המקום ולא השתמש באלימות כלל. חבל לי שבחרתם לחנך את המאבטחים שלכם לכסח בערב כזה כל מי שלא נראה להם בעין או ליתר דיוק כל מראה שהוא לא בהיר עור עם שיער שטני.
אני ובניהו עברנו לילה מהגיהנום, עזבנו את החבורה וחזרנו במונית ספיישל לבית שמש, בניהו לא הצליח לישון עד הבוקר כי הגוף שלו רתח, הוא לא הלך לעבודה ועד רגע זה הוא שרוי בדיכאון עם תחושת השפלה, פגיעה בגבריות ואכזבה רבה.
אני לא מוכנה להעביר את המקרה לסדר היום, ומצאתי לנכון ליידע אותכם שאנו הולכים לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע מקרים כאלה בעתיד וכדי לשים סוף לתופעת הבריונות במועדון שלכם, שאמור בסופו של דבר לשמח את הבליינים.
****
לא הצלחתי לפרסם את כל התמונות ביחד אבל יש עוד תמונות בתגובות. אציין שהתמונות צולמו רק אחרי שהסערה נגמרה, זה לא בדיוק היה בראש מעייני לפני.
אציין גם ששלחתי את אותה ההודעה למועדון אתמול אך לא נעניתי".
