מאת: מירי שלם / טור קבוע שפורסם ב- NRG
עו"ד אופיר טובול הוא פעיל חברתי ומקים האתר 'קפה גיברלטר', שהוא מגזין וחממה ליצירה ויזמות מתוך אג'נדה רב-תרבותית. טובול, בוגר ישיבת 'נווה הרצוג' שבאשדוד, מגדיר כיום את עצמו כאדם מסורתי.
לפני כמה חודשים הקים טובול את תנועת 'תור הזהב', שמטרותיה המרכזיות, בין השאר, הן להפוך את הפריפריה למרכז ולהעצים את היהדות המתונה ואת הציונות המזרחית. לדבריו, פעילי התנועה הם בעיקר מסורתיים, שאינם מזדהים עם הימין או עם השמאל.
השבוע הוא העלה פוסט לפייסבוק ובו תיאר ביקר שערך אצל אושרה אזריה, אמו של החייל אלאור אזריה, שעומד לדין באשמת הריגה לאחר שירה במחבל פלסטיני מנוטרל בחברון. כך כתב טובול: "הביקור היה אצל הגברת היקרה אושרה אזריה. המיקום - בית המשפחה ברמלה. לפני שנסענו, לא מעט אנשים אמרו לי שהמפגש עם משפחת אזריה הוא 'מסוכן תדמיתית', ושעדיף לוותר על זה".
אופיר טובול: "הפסקה קלה מהטירוף של תחילת שנה בשביל לספר לכם על ביקור מיוחד שעשיתי אתמול, שלא יהיה שלם בלי הפוסט הזה.
הביקור היה אצל הגברת היקרה אושרה אזריה. המיקום- בית המשפחה ברמלה. יחד איתי- קבוצה מצומצמת של חברים מתור הזהב שרצו להצטרף, וביניהם אור בן עטר שלמד עם דנה אזריה בכיתה ויזם את הביקור.
לפני שנסענו, לא מעט אנשים אמרו לי שהמפגש עם משפחת אזריה הוא ״מסוכן תדמיתית״ ושעדיף לוותר על זה. האזהרות האלה רק הבהירו לי שאני חייב ללכת. אישה שבעלה מאושפז כבר חודש לאחר שבץ, שבנה עצור כבר חצי שנה אחרי אירוע במסגרת היותו חייל בשליחות כולנו - לבקר אותה ולתמוך בה זה ״מסוכן״.
אישה שבנה הוא הש.ג של כל הזמנים. השעיר לעזאזל של המאבק נגד ה״התבהמות״ ו״החשוכים״ באשר הם. הקורבן האולטימטיבי שישראל השניה צריכה להקריב בשביל התדמית הרצויה של ישראל הראשונה והכל כך נאורה בעיני עצמה.
אני מודה, גם אני הגעתי למפגש וציפיתי לפגוש את מה שניסו למכור לנו- ערסים מרמלה, אוהדי בית״ר, פשיסטים, שונאי ערבים, כל מה שמכוער בישראלי המכוער.
אבל מצאתי משפחה שקטה וצנועה כמו המשפחה שלי. אישה שמספרת בנועם שחינכה את בניה לאהבת אדם ללא הבדלי דת, במיוחד כשהם חיים ברמלה לצד ערבים. אישה שאומרת שהיא לא מבינה בכלל מה זה ימין ושמאל. אמא שמצאה את עצמה הופכת לסמל בעל כורחה ושחייה פשוט קרסו. ואיכשהו, היא עדיין עם חיוך מלא באמונה. היא נאבקת על הבן שלה כמו לביאה.
לא הלכתי לבקר כל משפחה של אדם שנשפט בצורה לא הוגנת בישראל. אם הייתי עושה את זה כנראה שלא היו לי ערבים פנויים. הלכתי למשפחת אזריה בגלל מה שהם מייצגים.
אני חוזר ולא מייפה את הדברים- הסיפור הוא מרכז נגד פריפריה. הסוציולוג הצבאי ד״ר יגיל לוי כתב ספר בשם ״מצבא העם לצבא הפריפריות״ ובו הוא מנתח איך האליטות בשנים האחרונות עזבו את הצבא והשאירו את המלאכה המסריחה לבני הפריפריה. מהבחינה הזאת אלאור אזריה הוא ה-סמל של התופעה. ועכשיו האליטות עושות במשפחה הזאת לינץ׳ כדי לרחוץ בניקיון כפיהן.
אסיים עם ציטוט של אבא של חייל בגדוד של אלאור אזריה, מיכאל אסרף, שמסביר את הכל:
"זרקו אותו לכלבים. ואתה רוצה שאני אגיד לך למה זה היה קל? אני אגיד את זה הכי פשוט. בגלל שמדובר באלאור מרמלה. אם זה היה פישמן מתל אביב, זה היה עובר בשקט. אם זה היה מתנחל שלמד באחת המכינות האלה, הם כולם היו מתייצבים לתמוך בו. אבל זה העניין. זו חטיבת כפיר. כולם שם אלאור אזריה כאלה. רבע מהחבר'ה שם אתיופים. רוצה שאני אגיד לך את זה עוד יותר ברור? זו חטיבה של פועלים שחורים".
לדבריו, "האזהרות הללו רק הבהירו לי שאני חייב ללכת. אישה שבעלה מאושפז כבר חודש לאחר שבץ, שבנה עצור כבר חצי שנה אחרי אירוע שקרה במסגרת היותו חייל בשליחות כולנו - לבקר אותה ולתמוך בה זה 'מסוכן'. זו אישה שבנה הוא הש"ג של כל הזמנים, השעיר לעזאזל של המאבק נגד ה'התבהמות' ו'החשוכים' באשר הם. הוא הקורבן האולטימטיבי שישראל השנייה צריכה להקריב בשביל התדמית הרצויה של ישראל הראשונה והכל כך נאורה בעיני עצמה", כתב טובול, וסיכם: "אני חוזר ולא מייפה את הדברים - הסיפור הוא מרכז נגד פריפריה".
הביקור של טובול וחבריו טלטל את הרשתות החברתיות. מצד אחד הוא זיכה אותם בתמיכה על האומץ להגיע לבית משפחת אזריה, תוך ידיעה שמדובר בתפוח אדמה לוהט שגורם לכוויות, ומצד שני באינסוף ביקורות.
חלק מהביקורות ניסו להפגין צד הומוריסטי, ועסקו בביקורים דומים שצפויים להתקיים אצל מרדכי ואנונו, טלי פחימה וגאולה עמירה. הרי אם כבר לתמוך במזרחים, יש עוד כמה שראוי לספק להם סיוע. בביקורת אחרת, מצדם של אנשי הימין, עלתה התהייה מדוע מניף טובול את הדגל המזרחי בכל הקשור לאזריה, שכן אין כאן קשר למזרחיות.
סוג שלישי של ביקורת, שמקורו באנשי שמאל קיצוני, נגע בחוסר האיזון ברגשות החמלה כלפי אחרים: אם טובול מפגין רחמים כלפי אזריה, נטען שם, מדוע אין הוא חש רגשות דומים כלפי פלסטינים ומהגרים? לשיטת מבקרים אלה אין למעשה דבר כזה ביקור מתוך חמלה, והמעשה עצמו הוא הבעת הזדהות עם אזריה ומעשיו.
בין לבין נשמעו הרבה קולות של אנשים שהזהויות שלהם התנגשו זו בזו אל מול סיפור ביקורו של טובול: שמאלנים מזרחים שחומלים על אזריה ומשפחתו מתוך הזדהות מזרחית, אבל לא תומכים במעשיו ולא תומכים בביקור; שמאלנים מזרחים שדווקא תומכים בביקור, אבל לא באזריה ובמעשיו; ימנים אשכנזים שלא מרגישים שאזריה הוא "משלהם", ולכן לא ירגישו צורך לבקר את משפחתו ברמלה, אבל כן תומכים במעשה שלו, ועוד.